מסכימה איתך בכל מילה. אני מאמינה שגם אם אין שום הצדקה למה שעשה, יתכן וחלק מהגורם זה אני. ואת זה, בין השאר, ננסה לברר. זה כ"כ נכון, פתאום הכתף שהיה לי הכי נוח להשען אליה - איננה. ליאתיתי הציעה לא לשחק, להשען כשצריך. אימצתי בהסכמה כי, כמו שאמרתי, משחקים זה לא הדרך שלי. ניסיתי את זה אתמול בערב, ככה, בלי חשבון, לקבל חיבוק. מה אגיד, זה לא היה זה. ואני לא יודעת אם בגלל שהיה לי קשה לקבל את החיבוק או בגלל שהיה לו קשה לתת. הרגשתי שהצלחתי להרחיק אותו ממני ושהוא פוחד להתקרב אחרי כ"כ הרבה לאוים שקיבל. אני מתנחמת בעובדה שכבר קבענו תור לטיפול זוגי, ביחד, ומקווה שזה יעזור. ושוב תודה לכולן על הכתף המאד לא ווירטואלית שאני מקבלת כאן.
|
תוכן התגובה:
|