זה המקום היחידי שיכולתי לקבל בו הבנה, ניתוח מדהים של הדברים. אתן מתארות לכן שכל הזמן מתרוצצות לי מחשבות בראש, אני מנתחת הכל מצד לצד, ואחד הדברים שכל כך העציבו אותי היום זה שלמרות כמה חברות יקרות וטובות טובות ממש לא בא לי לדבר על זה עם אף אחת. לפחות עד שאני יודעת לאן זה הולך. אבל אני כ"כ צריכה את הכתף, את החיבוק ולא יכולה לקבל אותו מהאדם שהיה לי הכי קרוב בעולם - כי הפעם זה הוא. אז אני פשוט נורא עצובה, והדבר היחידי שמכניס בי אושר זה הילדון המדהים. חיוך שלו זה הכל. וכמובן הפורום הזה, שבלעדיו לא היתי מצליחה לפרוק מהלב שום דבר. ליאתיתי - אני תמיד מצדיעה לניתוחים שלך. לא יודעת מה את עושה בחיים, אבל מקווה שאת משתמשת בזה. ממש בא לי לקחת את זה ולהסביר לו כי נראה לי שאת צודקת. אבל נראה לי שאשמור את זה בינתיים. כרגע מאאאד קשה לי לחשוב בצורה שאת מתארת "חלון עם נוף". כדי להאמין בזה אני צריכה שזה יבוא ממנו, ואני מקווה שעם התהליך שהוא יעבור הוא יגיע למסקנות האלו. אבל לא מתאים לי להאמין ולהתעטף בכל מיני תאוריות כי אין להן שיניים, מבחינתי, כרגע. האמת היא שלמרות כל מה שכתבתן, עצות טובות ונהדרות, מכל הלב ותודה לכן על זה - אני עדיין לא יודעת מה לעשות עם עצמי. כ"כ נכון מה שכתבת, אמא של ליבי, כ"כ קשה לי למצוא את השביל בין לא לתת לו להרגיש שאני כבר שוב שלו, בכזו קלילות לבין לא לדחות אותו מעלי. אף פעם, מעולם, לא התנסיתי במשחקים כאלו. זו פשוט לא אני. כנראה שחלק מהקושי היא העובדה שלמעשה אף פעם לא רבנו. אנחנו פשוט לא מכירים את הסיטואציה הזו, היא זרה ומנוכרת לנו. אף פעם לא היו משחקים. הכל היה אמיתי ונכון מההתחלה. ברור שהיו חילוקי דעות אבל מקסימום תוך שעה-שעתיים הם הסתיימו. זה כנראה מתקשר ליכולת שלנו לדבר על דברים. מה שעוד נורא קשה לי זה לשמוע אותו-שקשה לו. אני יודעת שהוא בא אלי כי הוא רגיל למצוא אצלי את התמיכה אבל, הי, אני פה המסכנה לא? אז אני אומרת לו שאני מבינה ובאמת אני רואה ויודעת באיזו מצוקה הוא נמצא. אבל מצד שני מרגישה שאני צריכה פה את הניחום הגדול. הפעם הוא יצטרך להכיל. הייתי שמחה אם מישהי שעברה דבר דומה הייתה מספרת לי איך היא התמודדה עם הדואליות הנוראית הזאת - הרצון להיות ביחד יחד עם ההרגשה של הבגידה. שוב תודה. מקווה שאמצא לעצמי מנוחה בקרוב.
|
תוכן התגובה:
|