קראתי את הסיפור שלך ואני שולחת אלייך המון חיבוקים וחיזוקים. את אישיות מדהימה, ואני רוצה להגיד לך שדווקא בתקופות קשות כמו שאת עוברת עכשיו את צריכה את מלוא האופטימיות שלך בFULL ,זה הזמן לא להישבר ולהגיד "הכל על הפנים" אלא לגייס עוד מעט אופטימיות ולהגיד "גם את זה אנו נעבור ויהיה בסדר" השאלה היא איך עושים את זה ? התשובות לא אצלנו אלא אצלכם. ניכר מדברייך שאתם זוג נפלא, התקשורת מצויינת ופה הבסיס לזוגיות טובה. עצם זה שבעלך מצא לנכון לומר לך את הדברים,זה אומר משהו עלייך וגם עליו ועל שניכם יחד כזוג. אני מבינה את ההרגשה הקשה שלך,את האכזבה,את חוסר הביטחון,את הנקמה הקטנה, את ההפתעה הנוראה,הרי בטח לא ציפית לזה !את בטח שואלת את עצמך: "איפה הייתי? איך לא שמתי לב? " זה טבעי אבל אל תייסרי את עצמך בכל השאלות האלה. את בסדר גמור אולי יותר מדי בסדר? אני מסכימה עם קודמותיי שטענו שבעלך חיפש הקשבה,יחס וכו',פתאום מישהו אחר מבין אותו ,מקשיב לו,ועוד בחורה!יש משהו מסקרן בקשר כזה.אני בכלל לא בטוחה שהוא אוהב אותה.היא רק מילאה עבורו איזה שהוא צורך. אותך הוא אוהב ומעריך .זאת עובדה! אני לא מצדיקה אותו אבל זו עדיין לא סיבה להתגרש. לא ולא ! בטח לא לזוג כמוכם. טפלו בזה,תפתחו את כל תיבות הפנדורה,אולי יעלו דברים שבכלל לא ציפיתם להם (לטוב ולרע),ותגיעו להחלטה. הבסיס שלכם כזוג הוא טוב,התקשורת טובה. אל תרימי ידיים ואל תתני לדברים לעבור לידך. תהיי אופטימית ואסרטיבית לא מהמקום של מאבקי כוחות אלא מהמקום שהנישואין והמשפחתיות והזוגיות באמת חשובים לך. תחשבו מה עושים כדי להתרומם ולהמשיך הלאה. זה המקום לשיקום ולצמיחה.ללמוד משהו ממה שקרה. אולי ה"חופש" שנתת לו באהבך הרבה אליו,היה יותר מדי בשבילו? אולי הוא ציפה שתגידי לו: "היום אתה לא יוצא,אני רוצה שנהיה ביחד" או "תדחה את היציאה עם החברים ליום אחר כי בדיוק תכננתי משהו רק בשביל שנינו". אולי הוא זקוק לזה ש"תאספי" אותו אלייך, שתחזרי אחריו,שתבקשי את קירבתו יותר דווקא בתקופה שאחרי הלידה שבה הגברים מרגישים זנוחים ונטושים. אני לא בטוחה בכלום,התשובות רק אצלכם.... בהצלחה, מתוקה, יהיה בסדר, תאמיני בזה ...
|
תוכן התגובה:
|