לא הגבתי לפני, כי לא היה לי זמן להתרווח בכסא עם כל החגים האלה + שתי בנות חולות... חיפשת נשים שזה קרה להן...אז הנה: לא בדיוק אותו דבר, גם זה היה ברווקותי...אבל בכל זאת... היה לי חבר. אהבה גדולה, כנות מדהימה, שיחות לתוך הלילה... כמעט שנה אחרי שהיינו יחד, הוא סיפר לי שבתחילת הקשר בינינו, היתה לו מישהי במקביל אלי... זה היה ממש בשבועיים הראשונים לקשר... מישהי שהוא פגש בחו"ל, אוסטרלית שטיילה בעולם, היה חבר שלה שם, וקבעו שהיא תבוא לבקר אותו בארץ בהמשך הטיול שלה... ובדיוק התחיל הקשר איתי, כשהיא באה לארץ. וידעתי שהוא איתה, רק לא ידעתי מה הלך שם. כל הגברים בסביבתו פירגנו לו שילך על זה (גבר, שתיים מכה אחת...), את אף אחד לא ענין מה טיב הקשר בינינו אז. בקיצור, ציפיות מכל הסביבה והוא הלך על זה, והרגיש רע, ואחרי פעמים ספורות, הודיע לה שזהו. לי הוא לא סיפר כמעט שנה (גם זו בגידה בעיני). הוא סיפר לי עם המון הכנה מראש, וידע שאולי זה סוף ליחסים. אחרי ההכנה הארוכה, כבר לא ידעתי למה לצפות, ובסוף כשהוא סיפר, וידעתי איזו כברת דרך עשינו מאז... זה היה נראה לי שטויות של התחלה, ושמחתי מאוד על הכנות שבה הוא סיפר לי על זה (תביני שמושג הבגידה בכלל לא בלקסיכון שלי, רק זה היה כבר מזמן, והבנתי את הסיטואציה, ואהבתי את הכנות...), הלכנו לחגוג את זה. ואז לילה. ואני לא ישנה טוב. שני הטון באמת עברו אלי...והוא מבסוט, כוס אמק !!! קם מחייך, מלטף. ואני באנטי! כועסת מאוד! לא יכולה לסבול את הצל שלו. הלכתי. היתי אז סטודנטית. כל יום בערב טלפון. לפעמים אני באנטי. לפעמים חביבה. לפעמים מקבלת את השריטה באמצע שיחה, ולא רוצה יותר לדבר.... טלטלות, טלטלות....ככה גם במשך היום, אוהבת, כועסת, פגועה, בטוחה... אחרי שבוע (היום תהליכים אצלי הם הרבה יותר ארוכים...), שמתי הכל על המאזניים. הבנתי את העניין. יכולתי לשחרר, ושמתי אותו מאחורי. עד היום אני חושבת שמה שהכי קשה לנו לחיות איתו הוא חוסר הידיעה. גם אם כואב משהו, כשהוא ידוע ניתן לעבד אותו. בעצם יוצא לי להגיד את אותו דבר שליאתיתי כתבה כל כך יפה, ככה זה היה אצלי, טלטלות, עד שמשהו מסתדר. זה קשה להיות באי הידיעה, אבל ככל שתרשי לעצמך לחוות אותה, כן תוכלי להשתחרר מנה באופן שלם יותר. את מוזמנת להמשיך לשתף. מאחלת לכם שתגדלו מזה. זה אפשרי. מירב.
|
תוכן התגובה:
|