אשה יקרה,
קראתי את דבריך ולבי כאב. רק אתמול דיברתי עם בעלי על הספר "אשת איש" שמספר על בגידה, והנושא מעורר אצלנו המון רגשות קשים וכואבים. קראתי את התגובות וכתבתי לי כמה דברים שחשוב לי להוסיף. אני גם מעירה שאני מדברת קצת ממקום מקצועי והרבה ממקום אישי.
הדבר שהכי בלט לי הוא המקום הקשה שאת נמצאת בו עכשיו. מעבר לשאלות של להציק לו או לא, הכאב הזה של תחושת הבגידה הוא עצום. אני יודעת, כי חוויתי אותו עם המיתולוגי שלי, ולקח לי לא מעט זמן לאסוף את השברים. ופה מדובר על קשר רציני (ויש להוסיף גם טוב) הרבה יותר, ועל כן, קטונתי. אני יכולה רק לשער את המקום שאת נמצאת בו כרגע. גם אני בטוחה שהמשבר הזה יוביל אותכם לרמה הבאה של זוגיות, קרבה ואינטימיות, אבל מוקדם מדי לחשוב על זה בנתיים, עכשיו זה השרדות.
אני מסכימה עם מה שנאמר לגבי הקשר שלכם - באמת נשמע שהוא קשר חזק ואוהב, וכנה. אישך אמנם עשה מעשה "רע", אבל עצר אותו בזמן - ולכך נדרש הרבה הרבה אומץ ומחויבות למה שיש ביניכם.
אני, בניגוד לאחרות כאן, כן מאמינה שמעשה של "פזילה" או בגידה מכל זוג היא מעין איתות. איתות שמשהו, איזשהו צורך לא מולא. וזה לא בא כדי לשים עליך אחריות (להיפך, הוא היה צריך להבין ולתקשר את זה)- אבל משהו בתקשורת שביניכם התפספס, ובעלך באופן לא מכוון כמובן, חיפש את המענה לצורך הזה בחוץ.
עכשיו, זה הזמן בשבילכם לבדק בית, ונראה שאישך הבין את זה, לפי מה שכתבת. אבל לא הוא לבד. תראי, הכל תלוי בנקודת המבט. אפשר לומר שזה משהו שלו עם עצמו, אבל אני מאמינה שכל דבר שהוא שלנו משתקף בדרך זו או אחרת בזוגיות, וזו המסגרת גם לעבוד על הקשיים (טוב, לא חוכמה, אני בדרך להיות מטפלת משפחתית - למען גילוי נאות...). זאת ועוד, מטפלת משפחתית שאני מאד מעריכה אמרה לי פעם שבמצבי משבר זוגיים, לא כדאי שאחד מבני הזוג יהיה בתהליך פרטני, כי זה מעלה את הסיכוי לפרידה, בעוד שטיפול זוגי מעלה את האפשרות לשיקום ופריחה זוגית. לא שחס וחלילה אני מעלה את הפרידה כאפשרות, אבל זו נקודה שאני תמיד לוקחת אתי כתזכורת, שמעידה בשבילי על חשיבות הטיפול הזוגי.
חוץ מזה, ואת זה אמרו כבר לפני - גם את צריכה מקום. את צריכה מקום מכיל ותומך ומבין (ועם חברים זה באמת בעייתי, שלא לדבר על משפחה) - מקום שיאפשר לך להיות כואבת בלי לעשות חשבון אם זה יבריח אותו או לא, מקום שיאפשר לו להרגיש אותך בדרך הכי טובה ועם הכי פחות פילטרים של אשמה, כעס פחד והשד יודע מה.
מה שאני מנסה להגיד זה שטיפול זוגי (אולי גם עם פגישות נפרדות לכל אחד מכם אם מתאים לכם) זה משהו שיעשה לשניכם טוב.
אה, וצרם לי שאת רוצה שהמטפלת הזוגית "תכוון אותו למחשבות הנכונות". אין כזאת חיה. אין מחשבות נכונות לגבי אהבה או לא, יש רק בדיקה אמיתית של מה קורה ולמה בטיפול. וזה יעשה לכם טוב, באמת. עליי.
את שואלת מה לעשות עכשיו - את מתאבלת, את כועסת עצובה פגועה ופוחדת. פשוט להיות בזה. אין אפס, אי אפשר לברוח מזה. אלה הרגשות שלך, ואני זוכרת אותם. זה קשה בטירוף. אני זוכרת שמה שהיה לי הכי קשה זה שהלכה לי ה"חברה הכי טובה" (=בן הזוג), זאת שעליו אפשר לבכות, כי הוא זה שגרם לי לבכי. זה נורא. אני רק יכולה להציע לך את הפורום פה - ושוב - בטיפול יהיה לזה מקום. אולי חברה טובה אחת שאת יכולה לסמוך עליה שלא תנטור לו טינה אחר כך. אולי. אני לא יודעת. רק יכולה לשלוח לך הרבה אהבה, ולהגיד לך (למרות שזה לא יעזור בטח) שזה ענין של זמן. ועבודה.
מסכימה עם ליאתיתי הגדולה מהחיים לגבי להיות אמיתיים. אבל זה כל כך קשה, כי זה לאפשר פגיעה נוספת, בזמן שאת בעצם הכי כואבת. טיפול זוגי כבר אמרתי?
תנשמי. ותדעי שאת לא לבד. אנחנו פה. ואם את רוצה את יכולה לכתוב לי למייל.
חושבת עלייך ומחזיקה לך אצבעות.
|
תוכן התגובה:
|
