6/12/2001 22:40
|
ענת ג.
|
מאת:
|
טוב שאת משתפת...
|
כותרת:
|
שלום לך אמא חדשה יקרה.קודם כל-זה זמן קשה נורא נורא,החודשים הראשונים.זה הלם לכל המערכות,וכל מה שאת מרגישה נשמע לי מוכר ונורמלי לגמרי..אולי זה לא הזמן המתאים כרגע לצפות שהעזרה תגיע דוקא מבעלך.אני חושבת שמה שאנחנו הכי צריכות בשלב הזה (ובהרבה שלבים אחרים),זה להיות עם עוד נשים,שנמצאות במצב דומה או שהיו בו ומכירות אותו.נשמע שבעלך ואת נהניתם מיחסים מעולים עד כה.אם הוא לא יכול לעזור לך אז הוא לא יכול.צאי מהבית.חפשי קבוצות מפגש של אמהות.זה קיים בהרבה מקומות עכשיו.עיסוי לתינוקות,יוגה לאמהות ותינוקות, מפגשים מכל מיני סוגים, העיקר להיפגש ולדבר ולקטר ולצאת מהבית.הבדידות יותר קשה מכל עייפות ,ותחשבי כמה הרבה נשים נמצאות במצבך- כמעט כל מי שיולדת נמצאת פתאם בבידוד מוחלט עם בעל מבולבל ומודאג,גוף כואב ומצב רגשי על הפנים.עברו בסך הכל שלושה חודשים.די מדהים שכבר ניסיתם יחסי מין.ברור שזה כואב. זה קשה לצאת,בעיקר עכשיו,אבל תראי שזה ישפר את המצב פלאים.פתאם הוא לא יהיה הבן אדם הראשון שאת מדברת איתו כשהוא בא בערב.פתאם תיזדקקי לו טיפה פחות והכעס שלך ירד.וחוץ מזה-זה רק הולך ונעשה קל יותר.אל תדאגי,המשבר הזה לא בהכרח אומר משהו על הזוגיות שלכם.יתכן שהוא חסר אונים מול האומללות שלך וקצת"הלך לאיבוד".מחזקת את ידייך ותראי שיהיה בסדר.אם בא לך להמשיך לדבר על כך כאן אני אשמח.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|