9/12/2001 20:43
|
צפונית
|
מאת:
|
אחרי הלידה פתאום הבנתי איך זוגות מתפרקים
|
כותרת:
|
במהלך השנה לאחר הולת הילד הראשון - מה שלא האמנתי שיכול לקרות אצל זוגות אוהבים (כמונו). אבל הלידה זורקת אותנו למן מקום עמוק כל כך שאף גבר בעולם לא יכול להבין. הרבה מאיתנו לא לוקחות בחשבון שגם אין להם אפשרות לדעת שמשהו עמוק וכבד (מדי) כל כך עובר עלינו, ושהלידה בכלל לא סיימה את העניין. להיפך. נדהמתי כשגיליתי שלבעלי לא היה מושג כמה כאב וסערת רוחות אצורים בי, כמה כעס ואלימות מתרוצצים בין המחשבות (והטיטולים). והמסקנות הבלתי נמנעות שלי: - לדבר, כמו שכתבו כאן, ולנסות לעשות זאת בצורה רגועה (יחסית) ולא כהתפרצות. - לזכור את האהבה הגדולה שליוותה עד חדר הלידה. היא תיבנה מחדש עם הרבה סבלנות ולא בלי השקעה. - לדעת שהמצב הפיזי הקשה הוא זמני. הייתי בטוחה שאני לעולם לא אחזור לעצמי, והיום (עוד מעט חודשיים וחצי אחרי) אני מרגישה כל כך מאושרת ומשוחררת כמו לפני ההריון (רק הבטן לא חזרה לעצמה). גם הכאבים עוברים, ואני מבינה היטב את החרדה ואת ההרגשה הנוראה שבכל נסיון ליחסי מין שיעש עמו כאבים בנקודה כל כך רגישה, תמציתה של ההוויה הזוגית, אם תרצי. -עוד משהו שאולי יחלקו עלי כאן אבל זו דעתי האישית, מסקנה שהיא נכונה לי ולמערכת הזוגית שלנו באופן אישי: אני מסתכלת אחרת על נושא קיום יחסי מין. לדעתי כדאי לנסות ולמצוא פתרונות לענין הכאב (ג'ל עזרקאין, במרשם רופא, אמבטיות לריכוך, שמן נבט חיטה...), משום שמנסיוני שווה להשקיע בלאפשר לגברים שלנו לפרוק את הצורך הזה. הם לא חוו אבדן של החשק בעקבות הטלטלה הפיזית הקשה הזו של ההריון והלידה והצורך קיים. אני הרגשתי שגבר שמקבל את הצורך הזה הוא מתפקד טוב יותר, וזה מחזיר את עצמו בהתחשבות עמוקה והמון תמיכה. כמובן שזה לא שווה כלום אם לא משקיעים מחדש בתקשורת נכונה וזו עבודה קשה, כשהכל קשה גם ככה.
אני מאחלת לך שלא תתייאשי!!! תעזרי ככל יכולתך בתמיכה מכל סוג שהוא (קבוצת תמיכה, פורומים, ידידות, עזרה מקצועית) ואל תתיאשי. תמצאי את עצמך בתקופה קלה יותר ובריאה יותר (פיזית) מבחינתך, ותוכלו ביחד עם הרבה רצון טוב והשקעה לבנות מחדש את האהבה והזוגיות שלכם. ותזכרי שהמון בנות מבינות אותך מאוד כאן ובכל מקום, וכשמדברים נהיה יותר קל. בהצלחה ותעודדי!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|