11/12/2001 14:46
|
דיאנה
|
מאת:
|
רותי יקרה,
|
כותרת:
|
רגשות כידוע לא באים לפי פקודה, ולעתים הרוך האמהי שכולם מצפים מאיתנו להרגיש כלפי הבטן הגדולה והמכבידה מסרב להגיע ובמקומו מגיעים רגשות אחרים, כאלה שלא ממש נעים לדבר עליהם, וככל שמתעלמים מהם כך הם מתגברים. את האחרונה שצריך להגיד לה לא להתבייש ברגשות ולהכחיש אותם, אלא לעמוד מולם פנים מול פנים ולהכיר בהם, פוטוגניים או לא, בלי לעשות מהם אסון גדול. זו הדרך הטובה ביותר לתת להם למצות את עצמם ולפנות את המקום לרגשות האחרים שבודאי עוד יבואו. לי יש אמא שמזדעזעת רק מהכרה בקול רם ברגשות שלא כל כך נראים לה במקום. ובכלל היא לא אוהבת לקרוא בשם לדברים. למזלי במהלך השנים למדתי לתרגם את דבריה החסרים במלים אלו ואחרות ולהבינם, זה לא אומר שזה מעצבן אותי פחות כשהיא אומרת "כל כך כאב לי כש... שכבר חשבתי שיש לי את-יודעת-מה אבל כשהלכתי להבדק אצל את-יודעת-מי התברר שזו רק בעיה ב... שם... ". וזה במקרה הטוב כשמשפט מגיע לסיומו ולא נקטע באמצע. ובטח את שומעת את זה כל הזמן, ובכל זאת - יש לעובר שלך עוד המון זמן להתהפך, וכל הסיכויים הם שהוא יעשה זאת. וכבר היו דברים מעולם, כפי שתוכלי להזכר מסיפורה של תות שדה ואחרות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|