לא לחינם אמרו שהריון נמשך שמונה חודשים ונצח... אין לי ממש עצה איך להקל על קוצר הרוח והכובד, רק בקשה אחת אליך - אל תהני כל כך מביטויי התוקפנות של הגדול, כי לו יש את שלו, ולך את שלך. אם העובר העכוזי והכבד הזה מעיק עליך בבקשה אל תתני לבנך את ה"זכות" לבטא עבורך את התחושות האלו, ומצאי אפיקים אחרים לבטא את הבאסה הכל כך מובנת. אני לא אומרת לשקר לילד, את יכולה לומר בפשטות שגם את לא ממש מרגישה כייף עם הבטן הזו, אבל שלא מקובל עליך שהוא יחטיף לו. לעשות הבחנה ברורה בין רגשות, שהם תמיד לגיטימיים, ובין התנהגות, שכאן יש מותר ואסור, מקובל ולא מקובל. ולא צריך להיות מקובל עליך שהוא מחטיף לאחיו. אם בא לך להחטיף לו, את יכולה להגיד את זה לעצמך, לחברות, ברמה מעודנת משהוגם לגדול, אבל זהו. ככה את משדרת גם לגדול מסר שהוא לא מוגן מרגשותיך כלפיך, שהרי אולי בא לך גם להחטיף לו מידי פעם? ומה יקרה אם אמא באמת תרצה לתת לי מנה אחת אפיים? מצטערת שאני מטיפה, אבל זה חשוב. אל תתני לאחרים לעשות בשבילך את העבודה הרגשית. זה אף פעם לא יצא טוב. תחזיקי מעמד מתוקה, כבר היו העוברים שהתהפכו להם בדקה התשעים. ושום דבר, גם לא לידה קיסרית, לא חייב להיות אסוני ופאטאלי (תשאלי את טובה).
|
תוכן התגובה:
|