13/12/2001 22:51
|
טובה קראוזה - דיאטנית קלינית
|
מאת:
|
על מיומנויות שיורדות לטמיון,
|
כותרת:
|
מסכימה עמך רותי על האבסורד שבדבר: ניתוח במקום לידת וגינלית, שאינה מסוג נדיר עד כדי כך. מעניין מה הסטטיסטיקות. לא יהיה נחמד לברר את הסטטיסטיקות של כל בתי היולדות בגוש דן רק כדי להתבדות אחר כך? לדעתי זו נוסחה מנצחת... אמי ילדה את שני ילדיה בקיסרי בגלל CPD. כשהיתה בהריון עם אחי, לפני עשרים וחמש שנה, נהגו לעשות צילום רנטגן ולפיו להעריך אם העובר יעבור את הספינות, אם לאו. כשהייתי בהריון הראשון שלי, אשר הסתיים כידוע בקיסרי בגלל אותה סיבה (האמנם?) ביקשתי, לאור ההסטוריה המשפחתית, לדעת אם יש בדיקה מסויימת שתוכל לנבא מה קורה. נעניתי בתשובה שגם אם אעשה צילום אגן, הרופאים של היום לא ידעו כיצד לתרגם אותו, או לפענח או למדוד או השד יודע מה. אני נזכרת במה שסיפרה דיאנה אידלמן-קרת על העולות מאתיופיה, שמחוברות כל כך לגופן ויודעות בדיוק מתי מתחילה הלידה, ועל כך שהגעה לבית היולדות מחרבת את כל התהליך. אני חוששת שיום אחד, לא יהיה כלל ידע במיילדות, וכמעט על כל דבר קטן יקפיצו לקיסרי. רגע, זה לא מה שקורה כבר עכשיו? ומצד שני, מי מוכן לקחת את הסיכון שמשהו ישתבש? אני לא הייתי מוכנה לכך. מצד שני, לי היתה כבר צלקת אחת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|