אפשר היה להרגיש רק מאיך שכתבת את ההודעה עד כמה כואב וסוער ומתיש המצב הקיים, משתפת. אז קודם כל הרגעה- מה שאת מתארת מאד שכיח, כי כל שינוי בחייים שלנו הוא בעצם מצב לחץ, ובמיוחד שינוי כל כך רדיקלי כמו לידת ילד ראשון לזוג. ועכשיו השאלה מה עושים עם זה. קודם כל הייתי מחפשת תדלוק לעצמך ממקורות אחרים, כדי שתגיעי לשיחה עם בן הזוג קצת פחות סוערת וקצת יותר בתחושה של יכולת לנהל משא ומתן ולא פקעת רגשות מותשת ומרוטה. חפשי תמיכה ממשית ממישהיא קרובה, כמה שעות שינה, תספורת או טיפול פנים, ארוחה במסעדה, פגישה עם חברות לשיחת סלון, כל מה שיחזיר לה כוחות. בכלל, נשמע שאת לוקחת על עצמך יותר מידי, זה שאת ב"חופשת" לידה לא אומר שאת במאסר עם עבודת פרך! אין שום דבר חופשי בחודשים הראשונים עם תינוק מצווח, חוסר השינה, תחושת העולם המצומצם והמחניק של האכלות-החלפות-צרחות של גזים. זו בעיקר תקופה קשה בה את צריכה ללוד להכיר את תינוקך והוא אותך, וזה מצריך כוחות הסתגלות והתמודדות והרבה הרבה תמיכה. אני לא יודעת דבר על אורח חייכם לפני הלידה, כמה שעות הייתם מבלים בעבודה, עד כמה מספר השעות האלו חיוני ואינהרנטי למקצוע של בעלך, מה הייתם עושים כבילוי משותף, וכו'. ברור שצריך למצוא איזה איזון חדש ודרכים חדשות לבילוי ולזוגיות. את ח יי ב ת לדבר עם בן הזוג על כל מה שהעלת כאן, אבל נסי לעשות זאת אחרי התידלוק, כדי שלשיחה יהיה כיוון תכליתי, לא רק להכאיב זה לזה ולהטיח האשמות, אלא לתאר את הקשיים, ולבקש ממנו לחשוב יחד איך לעשות את החיים טובים יותר וקלים יותר לשניכם - זו הרי המטרה של שיחה כזו, וצריך להזכיר לו ולך את המטרה הזו, כדי שלא תלכו לאיבוד בתוך הכעס והבלבול. ומילה אחרונה - אם לא מצליחים להגיע לדיאלוג טוב ובונה, אם הניסיונות לתקשר הופכים למלחמה, אני ממליצה מאד לפנות לטיפול זוגי. אשמח להמליץ לכם על מטפלים אם תפנו אלי במייל. בהצלחה, וחיבוק גדול ממני!
|
תוכן התגובה:
|