אחרי הכתיבה הכואבת, החדה, האמיתית כל כך, המבתרת בנשמה והאמיצה הזו שלך. היא לתת לך כתף. חיבוק, חולצה ריחנית ונקיה. תה חם ומתוק, עם אופק מתוק עוד יותר. שזו כנראה רק ההתחלה. ויהיה יותר טוב, תצאי, תסתובבי. תפגשי. אל תכנעי לבדידות. ואת יודעת הם גדלים. ועם כאב הניתוק מ"הרחם החיצוני" (אהבתי,יא קנגורה שכמוך) , בא אושר גדול על העצמאות.
|
תוכן התגובה:
|