 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 8/4/2005 11:36 | רותי קרני הורוביץ | מאת: |
| אגודת הציירים באצבע | כותרת: | |
|
פעם היתה מן אגודה של ציירי כף הרגל שהיו מציירים גלויות או שנות טובות, וכנראה שההורים שלי קלנו גלויות שלהם כי הן חיכו בתחתית הקופסת קש עם הפרח האדום מראפיה, ובכל פעם שהייתי צריכה למצוא מעטפה, היה צריך לפתוח אותה ואי אפשר היה שלא להתקל בגלויות האלו שהי די דקות, אבל מבריקות ועם מרקם פני שטח מחוספס. יש לך כשרון כתיבה מדהים, אבל את כבר בטח יודעת את זה, ומה שכתבת עשוי להיות פתיחה נהדרת לספר האמיתי שכולנו מחכים לו על האימהות. כך צומחת אמנות כתובה. מתוך כאב נורא. אבל מה עוד חדש. כמו הפתגם בתורכית - איפה שיכו אותך, יצמחו השושנים. הניסוחים המדוייקים שלך על המדבר הבתולי, על השקט הזה שאין לטעות בו. תמשיכי עם האצבע, וכשצריך סוגריים תגנבי עוד אצבע לרגע, אין ברירה, מתמר שלך. אני לא רוצה להרגיע אותך. כי את הנרקוזה האימהית כבר קיבלת. בטח יש לך בית יפה ופוסט טיפה מרופד. רוצה להסית אותך נגד העצמות שמחכות לך בהמשך, הזמן למקלחת, ותה, והלצאת קצת לבד. שלא יפיסו את דעתך. תראי, בובה, אם תתאפסי על עצמך ותדעי לתעש את האימהות שלך תוך שימוש בכל מנעמי האדם הסביר, תוכלי לחזור פחות או יותר לעצמך. קצת לחזור לעבודה ולפוש, קצת סטודיו סי השטחת המצפון, קצת מדיניות לילה קשוחה ובייביסיטר ככל שאפשר ואת מסודרת להחליק הלאה, על פס הייצור של החיים, עד זקנתך בשלווה יחסית וממנה את יודעת ימינה. אבל אם לא, אם תשאירי את עצמך בעולם האמת המקביל שלך, והאצבע שלך תישאר חשופה כמו פין שהוסרה ממנו העטרה באקט האלים מאין כמוהו של מילה, לא תזכי בכל אלו, וגם לא מובטח לך שנשמתך שם בסוף לא תהפוך כמו עוד כמה בנות ים שקיבלו את הדין - כקצף על פני הגלים. אין לי מה להציע לך, חוץ מהעדפה דקה את הזוועה, בזכות האותנטיות. ואת הנסיון שלי במרירות. אני יכולה לומר לך שעכשיו, ממרומי עשר וחצי שנות אימהות, קווי המרירות היורדים מצדי אפי לצדי זוויות הפה שלי כבר לא תלויים בבכי, או בלילה רע. הם שם. הבני-זונות. מאינסוף תיסכול, אשמה, התשה אינסופית ואשמה, אשמה אשמה. קחי אוויר. אני קצת מוגזמת, את יודעת. ואין לי מושג מי את ואם תסתפקי ברומנטיקת הזוועה האסטטית למופת שהשקת אלינו, או שתמשיכי ולאיזה כיוון. חייבת להפסיק. מסירה את הכובע מול המאסטרפיס. הקדשת את המיטב לתיאור הקושי הפרטי שלך, שאין ממנו ציבורי ומשותף, ומשותף יותר בשל התהומות הלא נגישים בהם הוא מתרחש, לכולנו |
תוכן התגובה: | |
תגובות נוספות
| 8/4/2005 11:04 | וכל מה שאני רוצה - אורנה* |  |
| 8/4/2005 11:09 | ומהנקודה הזאת בדיוק - אמא3 | |
| 8/4/2005 11:20 | מאד מזדהה - איילת ש. | |
| 8/4/2005 11:21 | לא יכולתי לכתוב את זה יותר טוב - אוהו | |
| 8/4/2005 11:27 | אני חסרת מלים לחלוטין... - ליאתה | |
| 8/4/2005 11:28 | ורציתי גם לומר ש.. - לולי2 | |
| 8/4/2005 11:48 | מי את?????? - טלי תקומי | |
| 8/4/2005 11:59 | לא מבינה ולא מזדהה - עוד אחת | |
| 8/4/2005 12:12 | יקרה, - ליאורקה | |
| 8/4/2005 12:24 | קחי נשימה עמוקה - זה עובר. - ניה | |
| 8/4/2005 12:35 | צימררת אותי ... - ורד שלשחר (מתוך אקווריום מקביל) | |
| 8/4/2005 12:36 | שמדפיסה לך כאן ביד אחת.... - אופירה | |
| 8/4/2005 12:45 | מזדהה - האפרתית | |
| 8/4/2005 12:48 | זה המקום לצמוח ממנו - שקד | |
| 8/4/2005 13:00 | ויתור על "אני העצמי" ועל אגוצנטריות הכל כך טבעית שהיתה לנו לפני שילדנו - אירנה | |
| 8/4/2005 13:18 | מילה ל"עוד אחת" - אירנה | |
| 8/4/2005 16:50 | החיים ביקום המקביל - שירין | |
| 8/4/2005 17:22 | רק שולחת חיבוק גדול כרגע כל מה שיש לי לתת (ל"ת) - דליה | |
| 8/4/2005 17:43 | חותמת בצער על המילים, אבל חייבת להוסיף הערב קצרה על אותנטיות אפרופו רותי - ורד | |
| 8/4/2005 18:10 | אוף, אין לי זמן לכתוב ואני אחזור אבל.. ליבי כואב. כתבת כל כך עצוב..איך יכול להיות ככה?? (ל"ת) - רונה | |
| 8/4/2005 18:10 | אוף, אין לי זמן לכתוב ואני אחזור אבל.. ליבי כואב. כתבת כל כך עצוב..איך יכול להיות ככה?? (ל"ת) - רונה | |
| 8/4/2005 18:11 | בנות יקרות - אני אסירת תודה לכן על המילים המעודדות והחמות כל-כך (ל"ת) - אחת משלכן | |
| 8/4/2005 18:45 | ורד, אני מאוד אוהבת את מה שכתבת (ל"ת) - אמא3 | |
| 8/4/2005 20:33 | המלצה - ענת2 | |
| 8/4/2005 21:12 | אני בעיקר נפעמת מהאסתטיזציה המופלאה של מה שכולנו למדנו להכיר ולכאוב - נועה | |
| 8/4/2005 23:19 | יקירה... וגם רותי. - שרי | |
| 9/4/2005 00:04 | I could have been there - Um_Netah | |
| 9/4/2005 03:06 | מדהים - הגר | |
| 9/4/2005 08:31 | תגובה לאחת משלכן וגם על אגודת הציירים בפה וברגל - ענבלי | |
| 9/4/2005 10:25 | אחת משלנו יקרה, - ורד ג. | |
| 9/4/2005 13:31 | גרמת לי לבכות - נעה | |
| 9/4/2005 22:08 | סופרוומן, סופרמן, הקינה, הקנוניה והקנון - רותי קרני הורוביץ | |
| 9/4/2005 22:29 | אולי את כאן מעבר לדלת? - אורנה* | |
| 10/4/2005 00:12 | איזה דה ז'ה וו. אוף - roniti | |
| 10/4/2005 00:16 | וורד - roniti | |
| 10/4/2005 07:31 | יקרה, - טין טין | |
| 10/4/2005 12:41 | אפשר עוד? - עוד אחת מכאן | |