וביד שניה שני, מחוברת לציצי, ועוד מעט בעלי יביא גם את עידו מהגן, אז גם היד תלך למקומות אחרים. אני כל כך מזדהה, ללא שינה, הגב תפוס, הצוואר נתפס, הסבלנות והניתוק והיכולת לשמוע את הבכי כבר לא כ"כ פשוטים. ממליצה לך בחום לקחת עגלה ולהתחיל להסתובב בחוץ, אולי לא היום עם הרוחות המטורפות האלה, אבל לצאת החוצה. רק אחרי שיוצאים מבינים שדווקא די כיף נוח בבית. תלכי להסתובב, תמיד יש סיבה, לטיפת חלב, לקניון, לבנק, לדואר. אל תפחדי , אני יודעת שזה מה שעוצר אותי הפחד שתחטוף מחלה או משהו כזה. הם יותר חזקים ממה שנדמה לנו. ואם את מניקה אז גם החיסון שלך מחזק אותה . אני כ"כ מבינה ומזדהה עם התחושות שלך, תארת אותם כ"כ יפה. זאת תקופה, פסק זמן מהמרוץ, אולי תנסי לראות ולמצוא את היופי שבזה. זה הזדמנות שלא קוראת הרבה בחיים. הזדמנות להיות קצת ג'יפה על הזיעה והחלב שדולף, והפליטות, הטי-שרט והטרנינג, בלי איפור, בלי מסכות. התחברות לריחות של עצמך ולטבע. אני מחפשת בשבילך (ואולי גם בשבילי) את היופי שבתקופה הזאת, בטוחה שתמצאי עוד הרבה..... מאחלת שרק ילך וישתפר. אופירה
|
תוכן התגובה:
|