הם חיים של שחור ולבן, של טוטאליות גדולה, של קיצוניות. כמעט אין אמצע. האמצע מתחיל להגיח עם הזמן, אבל לא עכשיו. כשרע - אז רע מוחלט, כשטוב - אין טוב מזה. סימביוזה של אמא ותינוק, שלמות שאין נכון ממנה. אבל גם אין תובעני ממנה. אני עדיין ביקום המקביל. הוא משיק לפעמים, בנקודות מסוימות, לעולם שבו חייתי קודם. אפשר להגיח לשם לביקורים. אבל אני תמיד רוצה לחזור. היקום המקביל הוא הבית שלי עכשיו, הוא המקום האמיתי. אז קחי לך נשימה עמוקה, ככל שמאפשר כיס הקנגורו הגדול, קחי הפסקות קטנות וצאי החוצה לתור במחוזות של פעם. כשתחזרי משם, היקום המקביל יראה לך גם את צדדיו המתגמלים.
|
תוכן התגובה:
|