אני יושבת מול המחשב כאילו עברה כאן הרגע איזו סערה והותירה אותי בוכה וכואבת, את כאבך כי העברת אותו פשוט חודר ללב, ממעמקי סערת השתוללות ההורמונים שמתחוללת בך, בשילוב עם הקושי הפיזי וחוסר השינה ובכי מורט...ו... ו... ו... ושלא נדבר על בן הזוג ששם הכל כאילו רגיל, יקרה, יקרה מאד, הלוואי ויכולתי לעזור לך לראות את הכיוון למעלה, כי כעת הכיוון שלך קצת הפוך, אם יש לך מישהי לקרוא לה לעזרה תעשי זאת מהר תכנסי להתקלח (כי אני יודעת איך מרגישים כשאפילו לא מצחצחים שיניים עד הערב כשהבעל מגיע וגם אז הוא עייף) ליבשי בגדים נקיים תשתפי תעלי את עצמך למעלה ותמשכי את הכל למעלה ליבשי חיוך כי הוא משפיע גם אם לא רוצים בקיצור בכח בכח רב תשקיעי את המאמצים בהתאוששות ולא ביגון. אל תצפי לרחמים ולעזרה שתבוא מתוך הקושי הכאב והבדידות - תפרי אותם בעצמך, מחבקת מעודדת (מקווה) ומאחלת שתחלצי עצמך מהר. שולחת המון אהבה, הרי זה זמני וגם מזה אפשר להנות.
|
תוכן התגובה:
|