כל כך ריגשת אותי. כל כך דיברת אליי. כל כך מבינה על מה את מדברת - התשישות, חוסר האונים, הבדידות, הבלבול... זה כל כך אופייני להתחלה ותארת את התחושה הזו בצורה מדהימה. רוצה רק להגיד לך שכל ההתחלות קשות ושמפה זה ילך ויהיה יותר קל. תמר תישן יותר, תכנס לשגרה והחיים לאט לאט יחזרו למסלולם (כמעט!). תחזיקי מעמד ותשפכי פה כמה שאת רק צריכה...
ולעוד אחת - הכותבת לא אמרה שהלידה לא הסבה לה אושר (אולי כדאי שתקראי שוב את דבריה?) אלא תארה את כל מה שהיא מרגישה סביב זה. בכל אופן, טיפ טיפה רגישות לא תזיק לך. גם אם את לא מבינה ולא מזדהה!
|
תוכן התגובה:
|