שלום, גם אני התרגשתי למקרא המכתב של "אחת משלכן". זה כל כך נכון. אני כל כך זוכרת את התקופה כשבני נולד לפני 3 וחצי שנים, ועכשיו, בחודש תשיעי אני חוששת בדיוק מזה - מאובדן החופש והיכולת לשלוט בחיים שלי לאחר הלידה. אבל כמו לפני שלוש וחצי שנים - ברור לי שאי אפשר אחרת - שזה שהתינוקת יוצאת מהרחם לא הופך אותה לפחות תלויה בי, ואני ורק אני יכולה להעניק לה את הטיפול הטוב ביותר. חולצות מסריחות - תחליפי כל שעתיים. אוכל - לא נורא, כשלא אוכלים מרזים ואחרי לידה זה רק טוב. לאט לאט אני בטוחה שתלמדי להכין לעצמך אוכל פשוט שלא דורש שעות עבודה במטבח. שעות שינה - תמיד אמרתי שישנתי מספיק לפני שבני נולד. לא שלא הייתי עייפה - הייתי סחוטה, אבל כמו שרופא הילדים אמר - "לא מחזירים לבטן". ועל מתנה כמו שקבלתי - הבן שלי - לא הייתי מוותרת לעולם ולא יכולתי לבקש משהו טוב יותר.
נסי לחפש אמהות קרובות במצבך ולהפגש איתן בכל הזדמנות אפשרית. כתבי לנו עוד שנוכל לעודד.
ולרותי ושאר המתעניינות - יש בארץ אגודה של "אמני הציור בפה או ברגל". המשרדים שלהם בפתח-תקווה בטלפון 03-9312971. אני מקבלת מהם כרטיסים מקסימים פעמיים בשנה (ראש השנה ופסח), ויש להם יופי של קטלוג. הם מוכרים את הכרטיסים ושאר הדברים (הגדה של פסח, לוח שנה, סימניות, תמונות ועוד) כדי לקיים עצמם בכבוד במקום להיות נזקקי סעד, והסיפורים האישיים שלהם לא קלים בכלל. יש גם אתר בינלאומי בכתובת http://www.vdmfk.com/html/show.php?lang=2. חלק מהאמנים הישראלים חברים גם שם.
ענבלי
|
תוכן התגובה:
|