אני שמחה מאוד בשבילך שילדת ומייד זה מילא אותך באושר והתחלת לעשות חיים מאותו רגע. גם זה קורה - אני ראיתי תינוקות בני כמה שבועות שוכבים להם בעגלה במשך שעה ערים לגמרי ללא בכי ומתבוננים בצעצוע שאמא אוהבת דאגה לתלות להם מול העיניים. ובאותו זמן האמא שלהם נחה, אוכלת, מדברת בטלפון. בפעם הראשונה שראיתי את זה - חשבתי שמשהו אצל התינוק הזה לא בסדר - עד כדי כך שקט - לא יתכן. אבל מייד הבנתי שכמו שיש אנשים שונים - כך גם תינוקות שונים, עם מזג שונה. בתי נולדה וישר נכנסה לתוך הידיים של אבא שלה, ואחר כך שלי, ועד גיל 6 חודשים היא סירבה לרדת מהם. לא היה אף פעם מצב של סתם ערנות שקטה. היו לנו רק 3 מצבים: 1. שינה 2. בקבוק בפה 3. בכי. או שהיא היתה ישנה, או שהיא היתה אוכלת, ובשאר הזמן היא היתה בוכה. כך שרדתי חצי שנה. כך שאין מה להשוות יקרה, מזגו של התינוק קובע המון בהרגשה הכללית של האם אחרי הלידה. גם הלידה עצמה לא תמיד חוויה נפלאה. אני לדוגמה לא יכולתי לשבת על התוסיק במשך חודש ימים. כל כך כאב לי. לעומת זאת מכירה כאלה שילדו ללא תפרים ומהר. זוכרת איך הסתכלתי במבט של קינאה על אימהות שילדו איתי וישבו על התחת שלהן בארוחת בוקר בבית חולים. כל כך רציתי גם את הדבר הבסיסי הזה- לשבת על הכיסא, מה כבר ביקשתי? לכל אחת סיפור שלה, כואב יותר, או כואב פחות, או לא כואב בכלל, וצריך לכבד כל מצב.
|
תוכן התגובה:
|