17/6/2009 10:03
|
אוריתה
|
מאת:
|
ל-אמא,
|
כותרת:
|
אמא יקרה, אני רוצה להגיד לך משהו ושזה יבוא לך בטוב, אין לי שום כוונות נסתרות או רעות. מהנסיון שלי עם רגשות קיצוניים כאלו, מילים כמו שלך, שבאות מכוונה נהדרת ו... מאיזון ושפיות, דוקא גרמו לי להרגיש ביתר שאת את חוסר אוניי שלי. כי הלא הראש יודע מה "צריך". הוא גם יודע שהרגשות האיומים הם לא תקינים, ובטח לא "אמורים להיות". אבל ברגע שהם ישנם, הדבר שהכי עזר לי זה מישהו אחר, זולת קרוב, שיקבל אותי גם ככה. זה לא פשוט. לא פשוט לאף זולת. אבל זה מה שעזר. רק האהבה והקבלה. באורח אירוני או לא, האם במשבר והבן (שאף הוא במשבר), חווים דברים דומים. ומה שאת כתבת אכן נפלא ונהדר עבור הבן, רק שאיני משוכנעת שהאם יכולה כרגע ליישם את זה. גם היא זקוקה לזולת "גדול" ממנה, ומקבל. וזה יכול להוביל לחוסר אונים (שזה אחד הרגשות שהכי קשה להתמודד איתו), וחוסר האונים לעוד כעס עצמי ועוד שנאה. מורכב.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|