18/6/2009 15:01
|
אפי
|
מאת:
|
למאמוש ולאמא היקרה
|
כותרת:
|
מאוד ריגשת אותי במה שכתבת, כי כאילו אני כתבתי את ההודעה. בדיוק כך - תכונות האופי של בכורי כל כך שונות משלי. תמיד קשה לו, הוא אף פעם לא מרוצה, תמיד רואה את חצי הכוס הריקה.אין כמעט ימים פשוטים ושלווים איתו, ואני מרגישה כמעט כל יום מחדש שאני צריכה לנשום עמוק על מנת להכיל אותו. ממש לא קל ולעיתים קרובות יכול לחרפן אותי בקלות... וחלק ממה שקשה בזה ששתי חברותי הקרובות ביותר בורכו בילדות מלאכיות. כשאני אומרת "שובב" הן לא מבינות על מה אני מדברת. כשאני אומרת שהוא לא מעסיק את עצמו לדקה, הן משוות לילדה שלהן שבדיוק קמה אחרי ישיבה של שעה בסרוק הבובה ואלוהים יודע מה. אז גם לא קל ככה מסביב. ואחיו המלאך חידד לי כמה אני יכולה בקלות להיות אמא... אנחנו גם התחלנו טיפול (יותר נכון הדרכת הורים) ונקווה שיעזור. ואם לא - נמשיך לנשום ולאהוב.אם חלילה היה נולד לנו ילד עם נכות כלשהי-היינו עושים הכל כדי לעזור לו. אז לפעמים אני חושבת על זה כףך כאיזשהו סוג של נכות באופי, קושי שחייבים להתגייס ולעזור לו עם זה. רק אושר וקלות
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|