17/6/2009 22:23
|
מאמוש
|
מאת:
|
וואו, זה היכה בי בחוזקה ואוריתה- כנסי גם את
|
כותרת:
|
המלים שלך חתכו בי כמו תער ועם זאת אני כל כך מבינה אותך. אני אמנם לא שם, אבל גם לי קשה מאוד ההתמודדות היומיומית עם בכורי. בכל יום אני שואלת את עצמי למה קיבלתי ילד שתמיד קשה איתו, תמיד צריך להילחם, תמיד מביא עימו הפתעות ולא תמיד נעימות, שונה ממני כל כך. יש ימים בהם החיבור מעולה ויש ימים שלא בא לי עליו בכלל. אני מנסה לא להשוות לאחיו האמצעי וזה בלתי נמנע. אחיו כל כך דומה לי. הייתי ילדה כל כך נוחה וטובה וכך גם הוא, הכל מאוד דומה. כישורים, מראה חיצוני, תכונות אופי. אחיו כל כך שונה וזה עושה לי רע לפעמים. אני חייבת לתפוס את עצמי ברגעים קשים איתו כי אני יכולה לרדת מהפסים בשנייה איתו. כל כך מבינה את הזעם הזה שלך, הכעס, אי היכולת להכיל ולהתחבר. הרגשות השליליים שמציפים אותך. אני חושבת שאת זקוקה לטיפול וליווי כפי שכתבו לך כאן כולן. המטרה היא אחת- לעזור לך ולו. לשניכם יחד ולכל אחד לחוד. מקווה שיום יבוא בקרוב והרגשות האלו ישתנו לבלי הכר. אנחנו בטיפול מזה מס' חודשים ואין המון שיפור. מה שכן- יש לי את היכולת להבין יותר טוב את מצבו ואת רגשותיו וזה כבר מקרב אותי צעד אחד קדימה לקראתו.
ואוריתה יקרה- ממש דמעתי מלקרוא את שכתבת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|