17/6/2009 14:35
|
גם אני שם
|
מאת:
|
במשבר יקרה
|
כותרת:
|
שאלת אם אנחנו כבר יודעים מה הבעיה. אז כמו שכתבה אפי, גם אצלנו זה אף פעם לא היה פשוט וקל, אבל לאחרונה תפס עוצמות ותדירויות גבוהות בהרבה מהרגיל, ברמה שכבר מפריע לחיבור שלו עם הסביבה, מה שמקצין עוד יותר את הכל, ונהיה מעין מעגל קסמים.
שאלת איך אפשר לא לכעוס? איך אפשר להכיל? הלוואי שידעתי... אני החלטתי לפעול בשני מישורים - האחד זה לחפש לו את הטיפול המתאים, והשני בשבילי במטרה להכיל אותו מבלי להתפרק בעצמי.
נורא נורא נורא קשה לי. אני לא אדם סבלן מטבעי, והסיפור הזה מעמיד בפני אתגר שהוא מאוד לא פשוט לי. גם הגבולות לא תמיד ברורים לי. איפה להכיל ולאפשר ואיפה לעצור אותו. מה בא מתוך מצוקה ומה מגיע מתוך מרד טבעי/מניפולציה/פינוק וכו'.
לא יודעת מה רלוונטי לכם במסגרת כל מה שקורה לכם ולו. אנחנו מתחילים להיפגש עם פסיכולוגית ילדים כשהמטרה היא, כאמור, כפולה - לתת לו הזדמנות להוציא ולנסות להבין מה קורה לו, ולעזור לנו להכיל את כל מה שעובר עליו.
אפי, מאוד הזדהיתי עם הדברים שכתבת. אין ספק שהחלק הכי קשה בסיפור הזה (או לפחות בין הקשים...) הוא התחושות הקשות שזה מעלה בנו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|