אבל, נראה לי, רק מנקודת מבט אישית, נטולת כל ידע מקצועי בתחום, שאת מתארת תחושות לגמרי טבעיות. אולי אפילו אבל על ילדך המקסים, והחיפוש הזה אחר האישור הסופי (שבעה...). את איבדת ילד, ילד שלך, ופתאם נאלצת לאהוב ילד אחר, שלא שלך. ככל הנראה, עם הזמן הדברים יראו אחרת, ותצליחי להתמודד ולהתאהב בו שוב, לא משנה איך העניין יתגלגל, אבל בינתיים, אל תאכלי את עצמך, נראת לי תגובה הגיונית. באמת, כמו שהמליצו לך, המלצה הכי מכובסת, אבל את צריכה אוזן קשבת וטיפול. זה לא פשוט, זה עולה המון כסף ולא תמיד יש, אם זו בעיה, אני בטוחה שיש כאן בנות שיסייעו לך בעצות טובות על טיפול מן הסוג הזה בעלות מופחתת או במסגרת כלשהי, אפילו ציבורית. מה שחשוב בינתיים, שאת תתני לעצמך את הלגיטמציה להתאבל על ילדך האהוב ולפנות מקום לזה החדש... עצוב מאד, ואף מפחיד. לא יכולה להמנע מלעשות השלכה עליי, איך ולמה זה קורה? עדכני אם תוכלי. תודה.
|
תוכן התגובה:
|