17/6/2009 11:14
|
עוד אמא
|
מאת:
|
אוי...
|
כותרת:
|
כמה קשה. החזרת אותי בשניה לתקופת משבר קשה אצלנו. אולי לא בסדר גודל כזה אבל בהחלט משבר. רציתי להגיד לך שאת לא לבד. גם אני חוויתי רגשות עזים של דחייה כלפי הילד שלי, וכמובן רגשות אשם קשים. יש לי חברה שעברה משבר גדול עם הבן שלה והיתה לה כדבריה "שנה של אבל". הרגשות טבעיים לחלוטין. אתם נמצאים עכשיו בעין הסערה. לא יודעים מה קרה פתאום, איך אפשר לעזור לו, האם זה משהו שעובר או שיישאר לתמיד, מה יקרה למשפחה, מה תהיה איכות חייו כמבוגר, למה יש לכם ילד כל כך פגום?? אני בכוונה משתמשת במילה קשה – כך אני הרגשתי. אין פתרונות קסם. צריך להמשיך לחפש ולנסות, להתאזר בסבלנות, ואני רואה שאתם עושים את זה. מי יודע מה יהיה? האם זה יעבור או לא? אני רק יכולה לספר לך מנסיוני שהיום אנחנו, ובמיוחד הילד, במקום אחר לגמרי מזה שהוא היה בו. זה שהמשבר היום עמוק זה לא אומר שאי אפשר לצאת ממנו! חזקו ואמצו. חיבוק חזק לכולכם. אני מחזיקה לכם אצבעות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|