שלומות לכולם, הרבה זמן לא הייתי כאן, אז עכשיו תסבלו, אין מה לעשות... היינו שבוע בספרד עם יואב בן חלב, להלן "ספרדי כפול"... הוא היה מדהים, התנהג אלינו בסבלנות והבנה ואפילו ישן בלילות מצויין. טיול עם יונק צוציק בן שלושה חודשים מנסיוננו זה עסק חביב, לא מגביל כמעט בכלל ובאופן כללי זורם ונעים. התינוכיס היה להיט הסטרי, גם להרדמות בהיעדר הכדור הפיזיוטרפי, גם להסתובבות במקומות לא ידידותיים לעגלה, ובכלל להשלמת שעות גוף לגוף אחרי ימי נסיעות מתישים. כמו כן, גיבוש אדיר למשפחה כולה, או כלשונו של בעלי - "וואללה, אם יואב לא היה בא - היה באסה !" ולנושא הגיגיי הכבדים פוסט משכב הלידה - מאד לא קשור אבל שתי הודעות נפרדות...??? חאליק ! לפני זמן מה יצא לי לשוחח עם חברתי הקרובה וההרה ללדת על נושא הלידה בקרב המשפחה ; היא, נסיבות החיים הביאוה לבלות את החודשים שטרם הלידה בבית הוריה, בעוד בעלה בחו"ל, והיא מתעתדת ללדת בביתם עם מיילדת, ולשהות עימם עד שתוכל לנסוע להצטרף לבעלה מעבר לים. אמרתי לה כמה נכון ומופלא בעיניי ללדת בחיק המשפחה, מוקפת בסביבה הטבעית לך, בשבט הפרטי שלך ובכל מבוקשך, אך עוד יותר משנפלא בעיניי שכך היא תלד - נפלא שבעתיים בעיניי שכך היא תבלה את שבועות משכב הלידה - עטופה, מפונקת למשעי, מחובקת כשצריך, מנוגבת דמעות - רבאק ! כמה שלא מספרים לנו כמה זה הולך להיות קשה - אנחנו לא קולטות עד שזה מגיע !!! ואלוהים, כמה שזה קשה ! אותה חברה מצאה עצמה בשבועיים (אפילו חודש) הראשונים לאחר לידת יואב שלנו מבלה אצלנו מדי יום, פשוט כי אי אפשר היה לי בלעדיה ובלעדי עזרתה המופלאה. לו היינו יודעות טרם הלידה לאילו רמות הזדקקות אני אגיע - היינו נערכות לכך אחרת - היא הייתה מוצאת סידור לכלב, מסדרת כך שתוכל לעבוד מהבית שלנו במקום מבית הוריה - בקיצור, היה לה הרבה יותר קל להיחלץ לעזרתי, עם קצת היערכות. מי שיער...? בחיי, לא עלה בדעתי לפני הלידה שכך יהיה, הזדקקות מסביב לשעון, בכי ללא סוף, קשיי הנקה ועוד ועוד. אני לא יודעת אם זה יעזור להריוניות שבינינו - אך לו תפנים הריונית אחת את המסר שלי ותרפד לעצמה בהתאם את משכב הלידה - דייני. והרהורים נוספים - על שלושה דברים עומד משכב הלידה האולטימטיבי, לדעתי (ורק לדעתי) - האחד - כמו שציינתי, עזרה, והרבה. לא, לא יכולתי לבד, כל מה שחשבתי לפני הלידה לא היה שווה את הנייר שלא נכתב עליו... השני - פרינאום שלם. לא יודעת איך זה ללדת עם תפרים - אך לא מסוגלת לדמיין מצב שבו בימים הקשים כל כך שאחרי הלידה היה נוסף גם כאב התפרים לחגיגה !!! הריוניות - אנא, עשו הכל, אבל הכל, כדי לא להיחתך !!! מי שמכירה אותי יודעת שיש לי שתי מילים לומר בנושא - אפי. נו. !!! והשלישי - את השלישי שכחתי. אני עדיין במשכב לידה... (חצי שנה, זוכרות...? שאף אחת לא תגלה לבעלה שזה ששה שבועות !!!)
|
תוכן ההודעה:
|