יש ילדים שיש להם בעיות כמו קשב וריכוז. הם לא נולדו "מופרעים", הם לא "מפריעים בכוונה", הם באי שקט- בגלל מצם הבריאותי. יש ילדים שהם מפונקים, מופרעים, אלימים וחושבים שהכל מגיע להם- ולהם אין בעייה של קשב וריכוז או דיסלקציה כזו או אחרת. אז את הבריאים המופרעים- צריך להעמיד במקום ולהציב להם גבולות (ולפעמים גם להוריהם...ועוד לא נכנסנו למצב סוציואקונומי ותרבותי שמשפיע על חינוך הורים...), אבל מה אשמים ילדי הקשב והריכוז? למה להם לא מגיע להתחנך במסגרת חינוכית רגילה? למה צריך ל"תייג" אותם ולשים אותם במסגרת שונה? כי שכמו שרמז הכותב, "אליטיסטיות"- זו מילה גסה... אני דווקא מסכימה עם דפלול: פחות תלמידים בכיתה, השקעה במורים (משכורות, לימודים והכשרה), השקעה בכיתות הלימוד, תוכניות לימוד מסודרות שלא משתנות חדשות לבקרים- אני מאמינה שכל אלה ועוד, יכולים לשפר את המצב. ואכן צודק בני ציפר- "ישראלים"- בהכללה (אני מציינת) הם תקלה ! בכל מקום: על הכביש, בתור למכולת, בבתי הספר, בבתי החולים....אכן דור קלוקל...כולם מתנהגים כאילו "מגיע להם". זה הפך לתרבות. ועו משהו, אני מאוד מאמינה באבחון בעיות כדי לתת לילד כלים להתמודד עם קשיים לימודיים וחברתיים , וכדי שלא יסווגו אותו סתם "כמופרע ואלים".
לימורית
|
תוכן התגובה:
|