דיכאון מוביל לרפיון. צריך דוקא לפעול. ואיך? לגלות ידע (זה כח...) להתנגד לאכול כל דרעק שמנסים להאכיל (העשרה עלק, על חשבון יום הלימודים). לדרוש להיות שותפים במועצות הפדגוגיות. זו זכות של ההורים! אם אפשר, ואני לא הצלחתי, לגבש קבוצה של הורים שאינם מלחכי פנכה, וילדיהם אינם בעייתיים, כך שישתלבו בועד ההורים הבית סיפרי בלי לפחד מהמנהלים ולתפקד לא במלחמה נגדם, אבל לא להיות יס-מן חסר בינה ודיעה. ובמיוחד לעורכי הדין שביננו: להצטרף למאבק להסדרה חוקית של מעורבות הורים בבתי הספר, כך שלא כל מיני תמוהים, ממונים מטעם עצמם, יחליטו שהם ועד ההורים הארצי, או משהו כזה. שזכותינו תוגדר בחוק. אז גן נוכל חדרוש למשל לדעת מהן תוצאות המיצ"ב הבית סיפרי, הכיתתי, הפרטי, הישובי (למשל). זהו הרי סוד כמוס. עטירה לבית המשפט בנושא, לא ממש הואילה עדיין. לא לתת לילדים לשקוע בבינוניות. אם המורה גרוע- ללמד בבית! והכי טוב, בקבוצות. ואינני מדברת על הום-סקולינג.
|
תוכן התגובה:
|