תראי יקירתי, אני בוודאי לא יכולה לחדש הרבה אחרי כל הדברים החכמים שכבר נאמרו כאן. וקטונתי בפרט אחרי דבריהן של שרי וענבל,
ובכל זאת, אין שום דבר בעולם שמשתווה ללידה, וגם היא מתגמדת לעומת הייצור הקטן, השלם הזה שמונח בידיים, הריח המשכר שלהם, החיוכים (זה לא עויתות של גזים - אני נשבעת!). הסימביוזה הזו בין תינוק לאמו זה הדבר הכי נפלא והכי מתגמל בעולם. נוצר מין עולם פרטי כולו שלכם. יש רגעים שבתוך הבועה הזוהרת הזו של אהבה שמקיפה אתכם, אף אחד לא יכול להכנס.
תראי כמה דיונים יש כאן על אמהות המתלבטות האם לחזור לעבודה. ולמה, כי שום דבר, ואף קריירה, ואף עשייה לעולם לא תוכל להשתוות לגידולו של ילד.
ואנשים, הם אנשים. כנראה נשאר בנו משהו גלותי,
מן פחד שאסור להיות מאושרים יותר מידי - כי הנה תגיע המכה.
אסור לצפות יותר מידי - כי אחרת נתאכזב.
אז, את יודעת מה, לא שלא יקפצו כולם. אני לא מאמינה שמישהו אומר לך מה מתוך רוע. הם פשוט רוצים דרכך לגעת ולהזכר באותו אושר, עצום וגדול, באותם רגעים שגם הם חוו, אך נשכחו מזמן במרוץ המטורף של כולנו. בסופו של עיניין כולנו מחפשים את הדרך לאותו אושר נשגב, רצים בטירוף אחרי השכלה, עבודה, בית, מכונית, טיול מסביב לעולם, ווואט עבר, ובעצם אופס, הבטן המתעגלת שלך, מהדהדת כפעמון קטן בניבכי ההכרה - הינה מישהי שכל כך קרובה בתוכה בעצמה לאותה נקודה מושלמת, ואם רק נתקרב אולי כמה ניצוצות יפלו גם לרגלינו.
ושלא תטעי לרגע. אני לא חושבת כי קל מאוד להיות הורה, אבל השאלה היא במה את בוחרת להתמקד.
והדרך היא שלך, לפי אופייך ורצונך, תרצי תתעלמי, תרצי תתיחסי בהומור, תרצי תחבקי.
ודבר נוסף, מעצמי, לעולם לא מתיחסת לאף דבר כ"קשה" זו מילה עם המון אנרגיות שליליות. בכל פעם שאומרים אותה מרגישים כאילו משא של 10 טון הונח על הכתפיים, ואז מי בכלל מסוגל שלא לכרוע תחת העומס. אני מעדיפה להשתמש במילים "לא קל". תנסי ותראי את ההבדל.
כמובן שגם מילים כמו "צרה", "קושי", "בעיה" ודומיהן משתדלת להוציא מהלקסיקון שלי.
אז זהו, אחרי המניפסט הארוך,
חיבוק גדול, ואנחנו כאן, לחלוק בזמנים הטובים, ולתמוך באלו שפחות,
איריס
|
תוכן התגובה:
|
