הרבה מילים חכמות נאמרו לך כאן, ואני בטוחה שהן נופלות על לב חפץ ועושות פרופורציות.
אנשים אומרים לנו דברים כמעט תמיד מהמקום של החוויות האישיות שלהם.
הרי צריך להיות מאד מודע ומאד מתורגל כדי לעשות אחרת.
אני חושבת שאנחנו כאן כבר די מתורגלות.
אמנם משיאות עצות מתוך הנסיון והחוויות שלנו, אך לא מביאות זאת כאמת אחת אלא כאחת מאופציות רבות.
וכמעט תמיד מדגישות - זה שלנו.
אם טוב לך - את מוזמנת ואם לא - יש עוד מציאויות רבות לגיטימיות.
לא מפחידות, לא מאיימות.
רק נמצאות כאן כדי להקשיב (הכי חשוב בעיני), להשיא עצה אם התבקשנו, כל אחת מהידע והנסיון שלה, ושוב - רק כאפשרות.
וכל אותם אחרים שמביאים לך אותה בבטחון רואה שחורות?? יש תעלה מיוחדת בין האוזניים. צריך רק לפתוח אותה ולתת לדברים להיכנס מאוזן אחת ולצאת מהשנייה.
אני יודעת שזה לא פשוט לפעמים, אבל כשנזכרים אחרי משפטים "טובים" כמו שאת שומעת בלמה ומדוע הם נאמרים, ומבינים שזה בא ממקום של איום, חולשה, פחד, ולגמרי תלוש מהמציאות שלך עצמך, זה אפשרי.
אולי הם מפחדים לחזור לכאב שלהם דרך העובדה שהם יראו אותך אחרת או אפילו דומה? אולי זה יהיה מאיים מדי? ועוד המון סיבות דומות ושונות. אבל שלהם. לא שלך.
והנה אנחנו כאן, יוצרות עוד ילדים, למרות שחלקנו עברו לידות קשות, למרות פוסטפרטם קשה מאד, למרות קשיים בהנקה, למרות לילות בלי שינה, כי זה שווה - חיוך, חיבוק, נשיקה, "אמא", "טרקטור". אין. אין עליהם.
בטוחה שיהיה לך בטוב ושתדעי לרתום את הרגישות שמחלישה עכשיו להקשבה ולההענות לילדיך.
יסמין
|
תוכן התגובה:
|
