אני כותבת לך מהמקום שבו את נמצאת, אם כי עוד לא (-: נראה לי כל כך ברור ומובן מה שאת חשה: גם אני רוצה ללדת בבית, ומול כל מי שאפגוש שיביע התנגדות, יהיו לי אלף טיעונים צודקים למה כן, למה דווקא, למה בודאי. האם זה אומר שאין שם חששות? שאין לבטים? שאין שום מקום לצד שכנגד? יש, רק שאנחנו, בני האדם, נוטים להתמקם בצד אחד, כמעט בכל דבר. אפשר לראות זאת היטב ביחסים עם אנשים, כמו זוגיות: אנחנו צריכים את השני שיביע דעה אחת, כדי שנוכל להתמקם בנוחות-עד-נחרצות בצד השני, אפילו שבדרך כלל אין שחור ולבן, ובתוכנו קיים הלבט, שאנחנו מעדיפים לא ללבן עם עצמנו, אלא להשליך את אחת העמדות החוצה ולקיים אינטראקציה. בקיצור, מה שאני אומרת זה שזה מאוד טבעי, שני הצדדים קיימים בך, אבל יוצאים בהתאם לה שהצד השני מציג. ברגע שנותנים מקום גם לספק, הוא מגיע. ואת יודעת מה: הוא טוב. אני אל חושבת שנכון להגיע ללידה נחרצת מדי, עיוורת מדי, מוטה מדי. נכון לעבור את הכל התהליך עוד פעם, אולי עוד יותר מפעם אחת, וגם בסוף לא תקבלי תשובה מתמטית אחת, אבל תוכלי להרגיש לאן הבטן שלך מתחברת יותר. המשך הריון קל ולידה כמו שאת חולמת
|
תוכן התגובה:
|