3/4/2004 20:42
|
סאלוש
|
מאת:
|
נסיון לענות תשובה קטנה לאההם וגם לנעמה ולנמנעת
|
כותרת:
|
עניין השליטה. לי לא היה צורך להוכיח שאני בשליטה (ילדתי בבית). אבל מה שכן, בכאבי הצירים המזעזעים, אני רק מדמיינת מה היה קורה אם איזו אחות לא סימפטית, או רופא, היו מנסים לכפות עלי משהו. היתי קורסת. לא הייתי עומדת בזה. בתוך כל הכאבים, היתי צריכה את הסימפטיה ושיתוף הפעולה המקסימלי. למשל, בציר היתי צריכה (במיוחד בהתחלה) דממה מוחלטת. מילה שמישהו דיבר - אפילו בלחש - פשוט הוציאה אותי מהכלים וגרמה לכאב להתגבר פי עשרה. אין לי מושג מהו ההסבר - אבל זה הפריע לי. וצרחתי על כולם: שקט!!!!!! ובין הצירים הבהרתי להם שהם לא יכולים לדבר בצירים. לי זה היה קריטי. והם שיתפו פעולה באופן מוחלט, וזה עזר. ואני מנסה לדמיין מה היה אם היתי בבית חולים. זה פשוט היה מגביר לי את הכאב לרמות בלתי נסבלות (גם ככה זה היה מאוד קשה). ואין ספק שהחויה היתה עוד יותר גרועה (אם זה בכלל אפשרי). כך שעניין השליטה, בעיני מתמצה בשליטה מוחלטת בתנאים הסביבתיים. כואב כואב, אז לפחות שהסביבה לא תפריע עוד יותר.
ולנעמה. תראי, קראת את הסיפור שלי כי הוא מופיע בספר. אכן היה לא קל. אני חושבת שלא ניתן להמנע כליל מהפחדים לפני הלידה. זה חלק מהדיל. פשוט לקרוא גם את הספר של גילה רונאל ושות', ולהשלים עם זה שיש פחד. ההחלטה איפה ללדת צריכה להיות בעיני קרה ושקולה: מה הכי טוב. מה טומן בחובו את הסיכוי המקסימלי ללידה קלה, בריאה. ותו לא. זה לא קל להתכונן למשהו שונה מאשר כולם. אבל תזכרי, כל דבר טוב היה חדש פעם.
ולנמנעת - וואלה סיפור קשה. גם שלי היה לא קל. גם כן 12 שעות, וצירי לחץ של שעה ורבע. וגם אני עוד לא מסוגלת לחשוב על לידה נוספת. אני יכולה לנחם אותך שבד"כ, בד"כ הלידה השניה קלה בהרבה. איפה ללדת? לא יודעת. אולי דווקא אם היה חבל קצר מדי, אז באמת עדיף פעם שניה בבית חולים. את צריכה להתיעץ עם אילנה או מישהו שמבין בזה (ולא סתם נגד לידות בית באופן גורף). אני חושבת שמאוד אפשר לסמוך על אילנה להיות אוביקטיבית ושהיא לא תגיד לך שוב ללדת בבית אם לא כדאי לך.
לגבי מה ש"גם נמנעת" כתבה, שעדיף להחליט על המקום. אני לא פוסלת את זה. אבל לדעתי צריכה להיות החלטה עקרונית, ומקסימום משנים. כי בתוך כאבי הצירים לא תהיה לך יכולת למחשבה מאוד צלולה. אז שווה קודם להחליט מה את עושה. ולא להתחיל להתלבט ולשקול את כל הגורמים כאשר הלידה מתחילה. כשהתחילה לי הלידה, והכאבים היו קשים מאוד, לרגע שקלתי בית חולים ואפידורל. ובגלל שפחדתי (בצדק בדיעבד) שהאפידורל יאריך לי את שלב הלחיצות, ויתרתי על זה ויותר לא חשבתי על אפידורל. זה פשוט לא היה זמין ולא רלוונטי והיה ברור לי שעם צירים כאלה אני לא עובדת לבית חולים. מה גם שהלידה היתה די קצרה ובתכל'ס עברה מהר.
אין מה לעשות - לידה זה לא קל. אבל לחלק זו חויה מרגשת ביותר. ובסוף יש תינוק :)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|