3/4/2004 23:42
|
נעמה
|
מאת:
|
רוצה להגיב לכולכן...
|
כותרת:
|
טוב, יום שבת וגם שעות השינה משתנות בבית, אז רק עכשיו הגדול הלך לישון ואני יושבת לכתוב. כולי תקווה שאתן בודקות כאן מדי פעם. קודם כל, חשוב לי שתדעו שאמרתן לי המון. עבר יום וכבר אני מרגישה יותר טוב. בסה"כ, כנראה שלספר לכולם היה חשוב גם לי, כדי להבין שהאופציה של העברה לבית-חולים, מכל סיבה שהיא - קיימת וכמו שאמרה לימון - זה חלק מהעניין של להיות יולדת אחראית. אבל פתאום הפחד מלעבור לבית-חולים נעשה גדול עליי. עד עכשיו שמתי אותו בצד, וכנראה שלא בצדק.
מירב - ברור לי שה"מה חושבים עליי" חשוב לי יותר ממה שצריך להיות. לצערי, כך זה היה תמיד, בהרבה תחומים. אבל כאן אני מרגישה משתייכת לקבוצת-חוץ כזו (נאמר, ה"יולדות בבית") - וזה מאד שונה ממה שמצפים ממני. אז נכון שזה לא חשוב מה הם חושבים, אבל חלק ממה שהם חושבים, זו אני עצמי, לא?
לנמנעת הפעם (וגם קצת לאילנה) - אני שמחה לשמוע שהלידה היתה טובה, בסופו של דבר. הבאת בדיוק דוגמא שאין לי תשובה לה. האם חבל טבור קצר מדי מהווה סיבה לוותר מראש על לידת בית? אבל הנה, הצלחת. וזו רק דוגמא. קראתי המון סיפורי לידה, חלקם בבית וחלקם בבי"ח. חלקם נהדרים וטובים וחלקם - טראומתיים. אני לא באמת יודעת מהן כל הבעיות שיכולות לקרות. אני סומכת לחלוטין על המיילדת שלי. האם כך באמת צריך להיות? אני כאילו יוצאת מנקודת הנחה שאני שם כדי ללדת, לעשות את העבודה עצמה, והמיילדת תפתור בעיות, אם יהיו. האם זו הגישה? האם אני לא צריכה לדעת יותר? ועד כמה? הרי אני לא אמורה לעשות קורס מיילדות בחודשיים!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|