כי פתאום זה נראה לי כמו מין משפט כזה, שבית הלל מפרש ככה, ובית שמאי ככה, ורש"י וכל השאר... אני חושבת שאם הבנתי נכון, אז גם אפרתי ואביב כיוונו למקום שאליו את מכוונת. פשוט המשפט העירום, הקונקרטי, מאוד מקומם וצורם. וחוצמזה, שכמו רותמית גם אני לא חושבת שלידה היא חזות הכל. זה זמן יוצא דופן בחיים, יש בו המון, הרבה יותר ממה שאני יכולה לקלוט, אבל זה רחוק (בשבילי) מלהגיד משהו שהוא יותר מ"לידה X של עפרה". יפה לספר, לחשוב, לעבד, לפרש לידה. והלידות שלי בטח אומרות עלי הרבה, אבל אני לא רואה קורלציה בינן לבין האופן שבו אני חיה את חיי. גם חווית הלידה, כפי שסיפרתי אותה וחוויתי אותה - קשורה גם לאישיות ולאופי שלי אבל גם בטח לעוד נסיבות שאין לי מושג מה הן. אני שמחה בשבילי שזה היה ככה, אבל לגמרי לא בטוחה שהייתי חווה את זה ככה יום למחרת (למשל), או בלי גילה שליוותה אותי, או...
התקופה שאחרי הלידה היא תקופה של פריחה אצלי. בשתי הלידות (טפו-טפו, אני עדיין מאוד קרובה ללידה, אז אולי מוקדם להגיד, אבל אני לא חווה שום צל-צילו של פוסט-פארטום). אני מרגישה מעולה, שמחה, חיונית, קל לי, כיף לי. הייתי יכולה בכיף לכתוב "את בפוסט כמו שאת חיה". אבל בשבילי זו אותה קלישאה, שזורקת את האחריות על כל אלה שלא חוות את זה ככה. לא יפה. בכל מקרה, תודה על הדברים. אני באמת מבינה איך אתן רואות את זה, במקביל לזה שאני לא סובלת את המשפט הזה. עפרה
|
תוכן התגובה:
|