קראתי את כל התגובות. אני יודעת, לפעמים צריך להצניע מילים. קלישאות או לא. אני מוצאת את עצמי ברגע שאני נתקלת במשפט קלישאתי בחיי, כשאני מגיעה אליו בפועל, כאילו שהוא קורם לי עור וגידים במציאות,. מישירה מולו את מבטי במלוא הכבוד הראוי לו ומאפשרת לעצמי להיות בו. אני יודעת, אני סובלת מחוסר חמור בציניות, זאת אחת הסיבות לכך שהרבה פעמים בחיי הגעתי עם מעיל פתוח לרווחה, וחטפתי בבטן. פעם חשבתי לסגור את המעיל, לא, היום אני יודעת שזו אני, עם המעיל הפתוח. אני מסכימה עם אביב על כך שהדברים נאמרו, ואם לא הובנו. כך כנראה הם מונחים בנפשה של כל אחת מאיתנו. בזמנה, בחייה, בבחירתה. וזה בסדר. רק מאוד רוצה להבהיר ואולי פעם נוספת ומיותרת מלכתכילה, אך בכל זאת. בודאי סאלוש, יש לידות גרועות אין לי אידאולוגיה שאני מחזיקה כדי להלל לידת בית חולים איומה עם 30 שעות צירים וואקום וחתך ותפרים וכל השיט הזה. ואצלי גם אבא שמת באמצע כדי שלא יהיה לי ספק שתסריט גרוע מזה לא יכולתי לבחור. בוודאי שבפאנטזיה שלי הייתי מאחלת לי ולכל אחת אחרת לא ליסבול כך. אבל. אני יכולה לומר לכן שהלידה הזו היתה השעור של חיי. ככה כמו שהיא. זה קשה לשמוע מה שאבי ציווה לי במותו. אני יודעת היום, ששהחיים והמוות הם כל קרובים, והם הצדדים האחרים של כל חוויה. והדבר שאני הכי יודעת מאז, שהעצב הגדול ביותר, יכול לישכון בו זמנית עם האושר הגדול ביותר, ולנו יש מקום להכיל את שניהם. זה שעור שאותו אני לוקחת לחיי, ועל אף שהוא נשמע קלישאתי משהו, תסכימו איתי שאי אפשר לחשוד בי בסיסמתיות שאין לה בסיס. ומכאן, שעור על קבלה של החלקיות ויתור על המושלם. שזה קשור בכל תחומי החיים, אבל כאן הדיון עוסק בלידות. ואני שוב אומרת. המשפט הזה שכל כך מקומם. בשבילי עוסק בקבלה. את יולדת כמו שאת חיה. לא נבובי ניו אייגיות בשבילי. כי מה? ואם נלך שוב פעם הפוך: ואיך אני חיה? לא החיים שלי אינם מושלמים, לא הילדים שלי ולא בעלי. אבל הם שלי, ואני אוהבת ומקבלת אותם ככה. (לפחות משתדלת ומודעת לכך). אה, והכי חשוב, אני בוודאי רחוקה ממושלמות, וגם את זה אני מנסה להכיל בתוכי, על כל היופי והכיעור ששוכנים בי במקביל. בוודאי שלא אוכל לצפות את לידותיי. רק אוכל לקוות שאצליח להכיל אותן כחלק ממני, עם היופי שלהן ועם הקושי שלהן, ולא לראות בהן דבר מנותק ממני, אם לא יעמדו בציפיותיי. אני מכבדת את הקושי שלכן עם המשפט הזה, למרות שאני מקווה שהובהר שאין לי שום ביקורת על חייה של אף אחת , ותאמינו לי, אני הכי רחוקה בעולם מלעשות איזה אידאולוגיה מלידה מסויימת, הנקה מסויימת, או דרך מסויימת לגדל ילדים. רק מאחלת לכולן לקבל את עצמן, עם מה שמזומן להן ולא להילחם במה שהוא באמת מעבר לכוחותנו. באופן אישי, מאמינה בכל ליבי, שבמקום הכי עמוק בו ויתרתי על האשלייה שאני באמת קובעת, קיבלתי את המתנות הכי גדולות בחיי.
יאללה בנות, הכל בסדר. נשיקות..
ואביב יקירה, המון תודה, חיממת את ליבי.
|
תוכן התגובה:
|