3/4/2004 15:38
|
נמנעת הפעם
|
מאת:
|
גם אני ילדתי בלידת בית, אבל... - ארוך
|
כותרת:
|
היום אני מתקרבת לגיל 30. כשהייתי בערך בת 20 ראיתי תוכנית נהדרת בערוץ 8 על לידות בית+ לידות ללא התערבות בחדרי לידה מיוחדים. כולי הוקסמתי, היה לי ברור שזה מה שאני יעשה כשאהיה גדולה.... את הפיצי שלי ילדתי בבית. לאחר הלידה הלכנו לביה"ח וראיתי ממקור ראשון מה היה קורה לו הייתי יולדת בביה"ח - היה לי ברור שגם את הלידה השניה לא ארצה ללדת בביה"ח - לפחות לא זה שביקרתי בו. אבל ----- כאן מגיע האבל, למרות בריאות מושלמת והריון תקין לחלוטין, ללא תופעת לוואי אחת, ממש להימות בהריון ללא ההריוניות שתמיד שומעים עליה - רק הכיפיות. הלידה בבית השאירה לי כזו טראומה שגם אותה לא ארצה לחוות שוב. אני אדם עם כוח סבל אדיר, אך הרמתי את השכונה בצעקות - עד שחלק מהשכנים למטה בשלב מסוים רצו להזמין משטרה כי חשבו שרוצחים מישהו. אני זוכרת שהגרון צרב לי מהצעקות, שכבר לא רציתי יותר כלום ושזה פשוט לא נגמר - למרות שמרגע ירידת המים ועד יציאת השיליה עברו 12 שעות בלבד ואולי 3 שעות של צירי לחץ. אני זוכרת את הרגעים האחרונים לפני שהקטן יצא - שהמיילדת נלחצה וצרחה עלי לעמודכי הוא לא הצליח לצאת. בסופו של דבר הסתבר שחבל הטבור היה קצר באופן יחסי ולכן עד שהשיליה לא השתחררה מעט הוא לא יכל היה לצאת.
הכאבים, הלחץ, הפחד והאיזה מזל שהכל עבר בשלום בסופו של דבר - הוכיחו לי שאולי הנחישות שלי ללדת בבית לא הייתה חכמה במיוחד למרות שעדיין ברור לי ב - 100% שלא ארצה ללדת בבית החולים.
התכנון המקורי היה ללדת אחרי שנה או שנה וחצי עוד אחד - בנתיים אני לא מסוגלת אפילו לשמוע על כך. לא אדע במה לבחור, לא רוצה ללדת בביה"ח ולאבד שליטה, אבל לא רוצה לקחת סיכון שמשהו באמת ישתבש כמו שכמעט השתבש בלידה הראשונה. דבר אחד יודעת, לא משנה איפה, גם בלידה הבאה לא אקח משכחי כאבים ולמרות שלא זוכרת כמה זה כאב אני זוכרת שזה כאב נורא ----הטראומה שלי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|