4/4/2004 00:09
|
נעמה
|
מאת:
|
אופס.. ברח לי - הנה ההמשך:
|
כותרת:
|
ועוד לנמנעת הפעם: אני מקווה מאד שתוכלי לקבל את הלידה הבאה כמו שאת רוצה, ולא משנה איפה היא תהיה. סביר בעיניי שדווקא במקרה כמו שלך, לידה בבית-חולים אולי היתה קצרה יותר, אבל גם מסובכת יותר וכנראה טראומטית יותר, בצורה קצת שונה.
לאילנה - בתוך תוכי אני יודעת שזה מה שאני רוצה. ברור לי, שבשבילי, לידת בית נכונה יותר. לעצמי לא הייתי צריכה לתרץ, עד שסיפרנו. ברגע שסיפרנו ועמדתי מול מבול של שאלות, הרגשתי כאילו אני לא יודעת את החומר מספיק טוב, למרות שלעצמי - אני יודעת אותו מצוין. אני לא יכולה להגיד איזה שאלות שיש לי לא מופיעות בספר, כי אני פשוט לא יודעת אילו שאלות עוד יש. האם יש עוד דברים שעלולים להשתבש? אני לא חושבת שיש ספר יחיד שיכול לכסות הכל. הבנתי שאני רוצה לידת בית כשקלטתי שיותר מפחיד אותי ללדת בבית חולים. כאילו הידיעה שאלד בבית הרגיעה אותי לגמרי. ברגע שעוד אנשים יודעים מזה, ואצל רובם התחושה דווקא הפוכה, אני מרגישה שאולי אני עושה שטות. אולי הם צודקים?
ולכל מי שדיברה על הכאב - הכאב הפחיד אותי מאד בלידה הראשונה. כשלא ידעתי למה לצפות. היתה נקודה בלידה שהמילדת אמרה לי (בעידוד): כואב יותר מזה כבר לא יהיה... - והמשפט הזה החזיק אותי עד הסוף. כאילו אמרתי: "וואלה, אז אני מסוגלת". אני כבר לא ממש זוכרת כמה כאב. אני רק יודעת שאני מסוגלת לעשות את זה שוב, אפידורל או משכך אחר לא יבוא בחשבון בכל מקרה, לא משנה איפה. זה כאב מקדם, זה כאב של עבודה, של הבפנוכו שלי. אני לא רואה דרך אחרת שמתאימה לי.
אההם - אני לא כ"כ דוגמא לעניין השליטה בלידה, כי גם בלידה הראשונה, שהיתה בבי"ח, הרגשתי שולטת במצב. אני חושבת שהכוונה לשליטה היא לעבוד לפי מה שהגוף שלך דורש ולשלוט משם. אני מאמינה (ומאד מקווה שבה שאכתוב כאן לא אפגע באף אחת, כי אני ממש ממש לא רוצה בזה!) שעם הבחירה ללדת עם אפידורל, מאבדים קצת שליטה על הלידה. האחריות על הלידה הופכת להיות על הצוות הרפואי ועל המכשור ולא על היולדת. אם היא לא שולטת, והרי היא צריכה ללדת, זה נראה כמו מתכון לשיבושים. קחי נהג ותכסי לו את העיניים, או אפילו רק עין אחת, לא נראה קצת פחות בטוח?
אביב - כל כולי מחזיקה לך אצבעות לפעם הבאה. תודה על כל מה שכתבת.
ולכל מי שלא עניתי באופן אישי, תודה רבה רבה על התגובה. אני אחזור עוד שוב ושוב לקרוא את הדיון הזה, גם אם לא יתווספו בו הודעות, כי הוא מחזק ונותן לי הרבה.
יש לי עוד כל-כך הרבה מה להגיד, אבל זה עוד יבוא, כנראה. לילה טוב, נעמה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|