6/4/2004 21:25
|
במבי
|
מאת:
|
את יולדת כמו שאת חיה?
|
כותרת:
|
לדעתי זאת קלישאה, ומהסוג היותר נחות. מכיוון שבדרך כלל קלישאות הופכות לקלישאות כי הן נכונות. כאן יש מין קלישאה מהסוג ה"סיסמתי". זאת סיסמה. מה, זאת מין משוואה מתמטית כזאת? מה זה אומר? שכדי ללדת "מעולה" אני צריכה לחיות "מעולה"? כדי ללדת "חרא" אני חייבת לחיות "חרא". ומה זה ללדת "מעולה" וללדת "חרא"?! ולחיות? החיים הם סך של כל כך הרבה מרכיבים. גם הלידה היא כזאת. יש לא מעט נקודות השקה, ויש לא מעט דברים שלא קשורים. המשפט הזה, אולי אין בו ביקורת, אבל יש בו סוג של פטרונות. תגידו - אני יולדת כמו שאני חיה. זה נכון עבורכן? סבבה. אל תהפכו את החוויה האישית לסלוגן. אנחנו אנשים שונים, יש לנו חיים אחרים, ויש לנו לידות שונות. זה לא שאין קשר בין מי שאני ללידות שלי. בטח שיש. קטונתי להבין מהו, אבל שיהיה. אבל בתור קופירייטרית - זה אחלה סלוגן, אבל כמו הרבה סלוגנים לוקה בשטחיות. אם הייתי יכולה לבחור לעצמי לידה, ברור שלא הייתי בוחרת את הלידה שהיתה לי. אם הייתי צריכה לבחור לעצמי חיים, ועוד איך הייתי בוחרת את האופן שבו אני חיה את חיי. ואולי בגלל זה יכולתי לצאת מלידה כזאת פיכסית עם "חוויית לידה" טובה. שזה, כפי שרותמית כתבה, דבר שהוא בפני עצמו "אובר רייטד". אני קוראת עכשיו בפעם השלישית לפחות ספר שנקרא "הנדרסון מלך הגשם" מאת סול בלו. מה שאני כל כך אוהבת בו זה את העובדה שהוא כל כך ניו אייג'י בתוכן, אבל כל כך לא קלישאתי בסגנון. נכתב בשנות השבעים, טרם לנזיר היה פרארי ולפו היה טאו ולגבי ניצן היתה באדולינה, ובצורה כל כך איכותית מספר תהליך של מסע (גיאוגרפי ופנימי) ומתאר בצורה כל כך נכונה ומצחיקה את היהירות שלנו, המערביים - שנראה לי שיש במשפט הזה (את יולדת...) לא מעט ממנה... עפרה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|