4/4/2004 09:08
|
נעמה
|
מאת:
|
מירב ואההם - לא יכולה להפסיק... יצא ארוך
|
כותרת:
|
מירב - אמרת: "מה קורה לבחירות שלך כשאת יודעת שיש למישהו ציפיות ממך." - בול. אבל מה זה "כשאת יודעת"? הרבה פעמים אני מאמינה שיש למישהו ציפיות ממני למשהו מסוים, ואז מתברר שהוא בכלל לא מתעסק בזה כמוני, ושהוא לא ציפה לכלום. הוא מקסימום הביע דעה. קשה קשה קשה להתנתק ממה שקיבלתי בבית: לענות על הציפיות של כולם, ולפעמים לנחש מה הם מצפים, ולעבוד לפי זה. במקרה הספציפי הזה, כנראה שמדובר בדעה של האחרים, והיא לגיטימית בדיוק כמו זו שלי. ברגע שהבנתי את זה - נעשה לי יותר קל. ככה אני לא חייבת הסברים לאחרים על שבחרתי במה שבחרתי, כמו שהם לא חייבים להסביר למה הם חושבים אחרת ממני. אגב - את סיפור המחרוזת אני לא מכירה. יש לך קישור לאנשהו?
אההם - לידת בית מבחינתי, היא לאו דווקא מתוך הבחירה של לידה בשליטה. יש לי הרבה סיבות אחרות. אבל, אולי כדאי להסתכל על השליטה הזו כדבר מאד יחסי. נכון שכשכואב לי אני לא לגמרי שולטת במחשבה הצלולה, אבל אם אני לא מפריעה לגוף שלי לעשות את התהליך שהוא למד לעשות במיליוני שנות האנושות, ע"י סביבה מנוכרת, מכשור, חלוקים לבנים ו-1001 דעות של 100 רופאים שונים, אני מאפשרת לו (לגוף) לשלוט במה שקורה. הוא יגיד לי מתי לזוז, כי כואב, הוא יגיד לי איך לכרוע, הוא יגיד לי מתי ללחוץ. זו השליטה מבחינתי. אני הבוסית, ולא הרופא. אני בונה לעצמי את החוויה לפי מה שאני מאמינה בו (או לפחות מנסה, כי אי אפשר לדעת מה יקרה) ולא תלויה במה שהצוות הרפואי שאפגוש בבית-החולים מאמין בו. הרי גם בין רופאים שונים ומיילדות שונות יש כאלו שתומכים יותר בלידה טבעית בבית החולים, וכאלו שמהר מאד מציעים זרוז או ממש ממליצים על אפידורל. גם אם זה לא מה שאני רוצה. דווקא בגלל שאני פחות צלולה בזמן כאב (ואגב, זה עניין מאד אישי, אני חושבת שבלידה הקודמת הייתי יחסית צלולה), אני מעדיפה להיות במקום "ידידותי" אליי ולאמונות שלי. אחרת, מהר מאד אסכים לאפידורל, למרות שבמהלך כל ההריון לא רציתי והיה לי ברור, בדיעה צלולה, למה אני לא רוצה בו. מבחינתי - זו תהיה התחלה לא טובה. באופן כללי, אני לא חושבת שצריך להחליט מה יקרה בלידה עוד בזמן ההריון: כן או לא אפידורל, למשל. לפני לידה ראשונה, בוודאי שאי אפשר לדעת. הנקודה היא, שאם חשוב לי ללדת בלי (בגלל הסכנות שבזה, בגלל צורך אישי ללדת בלי, וכו') ועוד לפני שכואב לי זה ברור לי לחלוטין, אז למה להעמיס על הכאב בסביבה לא מוכרת. למה לא לאפשר לגוף להשתמש בכאב הזה, כמו שהתכוונתי לעשות? טוב, אני מתחילה קצת להתברבר. אני מקווה שהצלחתי להעביר מה שרציתי. ורק שתדעי - אני מעריכה מאד את השאלות שלך. נעים לי לענות להן, כי זה עוזר לי לברר גם דברים בתוך עצמי.
נעמה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|