קודם כל מודה לכן על המילים המעודדות. סאלי, תודה על הסיפור הכן אבל אני ממש מרגישה שיש כאן משהו עמוק יותר מחוסר סבלנות משווע. יש כאן חוסר יכולת להתמסר. היום בלילה הסתכלתי עליו, ישן, שקט ואהבתי אותו נורא. ליבי נמלא חמלה, ליצור הקטן הזה שבסך הכל קשה לו. רציתי לאהוב אותו יותר, בעדינות, בהבנה וקבלה.רציתי להיות שם בשבילו, לחוש אותו ולדעת לתת לו את מה שהוא צריך. הבטחתי לעצמי שכך יהיה. אבל בבוקר הוא התעורר, הגיע אלינו למיטה והתחיל לזוז, ולבעוט, ולהתלונן, ולדחוף, ולקטר. קמנו. לא רוצה להתלבש, וזה מציק, וזה מפריע והוא לא נותן להתקרב אליו. החומה סביבו כל כך קשה ולי אין לא את הכח ולא הרצון לפרוץ. התנפץ החלום של הלילה. אין באפשרותי לפנות לטיפול. מסיבות טכניות, אנחנו גרים במקום מבודד במיוחד והאופציה פשוט לא מתקבלת על הדעת. הייתי מאד רוצה לשמוע על התמקדות או אולי לקבל המלצה לספרות. דומעת.
|
תוכן התגובה:
|