אני מרגישה שיש לך קושי גדול להבין אותו. להבין את הסיטואציה. את מתארת אותו באופן מאוד לא מחמיא – עקשן, שתלטן, צעקן, אטום... בסך הכל ילד בן שבע...
טיפול הרבה פעמים עוזר לראות את הצד השני. אם יהיה מישהו אחר שיסביר לך אותו, אולי יהיה לך קל יותר. תוכלי לראות אותו באופן יותר אמפתי. את כותבת שאת לא מסתדרת עם אופי כזה – אז זהו, שאין לך ברירה. גם אצל הילדים שלי יש תכונות אופי שמפריעות לי, שאילו לא היו הילדים שלי אלא אנשים זרים הייתי בזה להם. אבל הם כן שלי, ואני אמא שלהם. הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות למענך ולמענו הוא לקבל אותו. להפסיק לקוות שהוא ישתנה. לא לחשוב "למה הוא לא יכול להיות כמו..." – כמו אחיו / כמו כולם. כרגע הוא לא יכול. אם טיפול הוא לא אופציה כרגע מבחינתך, אולי ספרים? אני לא מכירה הרבה אבל שמעתי המלצות על "ילד פיצוץ" של רוס גרין וגם על הסדרה של אדל פייבר ואליין מייזליש.
|
תוכן התגובה:
|