שוב מודה לכל המגיבות. גם לאלו שתגובתן קשה, עצובה או לא מבינה. לגיטימי ביותר ואני מבינה איך התמונה מצטיירת ואיך האמא הזו שליבה הוגס בבכורה נראית כמו מכשפה לא רגישה.
עצוב לקרוא ואורחת פורחת כבר לא בתפוצות, אתן לא בערבות קזחסטן. אני כן !!!! קבלו את דברי כפי שהם. אם לא היה לי כח לטפל לא הייתי כותבת מלכתכילה.
גם אני, תודה על מה שכתבת. מרגישה שתארת את זה הרבה יותר יומיומי ממני.
חשוב לי להבהיר. אני כן אוהבת אותו. בכל ליבי. הייתי רוצה ללמוד להבין אותו, להסתדר איתו לקבל אותו. ואני לא מצליחה.
ןשלא תתקבל תמונה עגומה... הילד הזה אהוב 360 מעלות. הוא נרדם בזרועותי בערב אחרי סיפור ואמבטיה, מקבל נשיקה וחיבוק כל פעם שהוא נפרד, עושה דברים עם אמא לבד וביחד, מטופל, ומושגח. עזבתי קריירה נוצצת כדי להיות בבית איתם. אני לשרותם כל יום מהרגע שהם חוזרים מהגן. למרות כל זאת יש אבל......לא מצליחה להתחבר לאיך שהוא מתנהג. אין לי סבלנות להיסטריות שלו, לרחמים העצמיים שלו (אף אחד לא רוצה לשחק איתי...), לצורך האובססבי שלו לנהל כל דבר, לצעקות שלו (כל הזמן צורח . לא מדבר, צורח), להלשנות שלו, להתעללות באחיו (שמעריץ את האדמה שעליה הוא דורך), לחוסר יכולת שלו לראות את מי שמולו, ועוד ועוד. לא מסתדרת עם אופי כזה. זה לא קששור לדשא של השכן, לא מענין אותי השכן. לא משווה, רוצה לאהוב את מה שקיבלתי. יש בו המון נהדר ומיוחד. גם אני רואה את זה אבל רב הזמן הדברים האחרים מעפילים. סאלי יקירתי, קראתי קצת באתר שלך. מאד הייתי רוצה להבין יותר כי מרגישה שהרבה מהדברים שכתבת גדולים עלי. לא ברורים לי. לא רואה את עצמי עושה סשנים דרך הטלפון. צריכה אחד על אחד. תודה לך, על ההבנה. חוזרת לקרוא שוב ושוב את מה שכתבת.
|
תוכן התגובה:
|