מה להגיד? לנסות להאיר את עינייך עד כמה המצב הזה הורס אותך ואותו? לנסות לתאר מה החוויה שלו, של ילד בן 7? והרי זו חוויה איומה, אמא שלא אוהבת. לתת עצות? אמפתיה? אני באמת לא יודעת.
אני חושבת שלכל ההורים יש רגעים כאלו, אבל אצלכם המצב הגיע לקיצוניות. את מבינה בעצמך כמה זה חמור, אחרת לא היית כותבת פה את הדברים הקשים העצובים והחשופים שכתבת.
תחליטי שאת אוהבת אותו. פשוט ככה. אהבה בהחלטה. תפנימי שאין לך ברירה אחרת. את אמא שלו ואת חייבת לאהוב אותו, על כל פגמיו. תחבקי אותו כשהוא חוזר הביתה, תנשקי אותו בבוקר. תנסי להתעלם מהתנהגויות שליליות.. הרי חלק מהן זו תגובה ליחסים העכורים ביניכם. את מספרת שהוא נכנס למיטה שלכם בבוקר ומתחיל להסתובב ולבעוט - והרי זה כל כך סמלי. במה הוא בועט? הוא מתלונן על השוקו? נסי להגיב בקור רוח, להגיד לו שהוא לא חייב לשתות, אבל לא לכעוס. בכל מה שנוגע להתנהגויות שליליות, נסי להוציא לו את הרוח מהמפרשים, להגיב אבל לא בכעס. ככל שהכעס שלך עליו יגבר, כך ההתנהגות שלו תקצין. ככל שאחיו יהיה הילד הטוב, כך הוא יהיה הילד הרע. יש לו כבר משבצת. נסי לעזור לו לצאת מהמשבצת הזו. אני יודעת שזה קשה אבל אפשרי. בהצלחה לכולכם.
|
תוכן התגובה:
|