האנשים שמתחברים למי שחזק, צר לי, לא יזכו לקבל ממני את התואר חברים. הם אינטרסנטים, ואנחנו כזוג, נכווינו קשות מ"חברים" שכאלו, שנדבקו אלינו בימי הזוהר והתפוגגו כבועות סבון כשנכנסנו למשבר. אלו "חברים" אבל אמפתיה אמיתית, קשרים אמיתיים שאפשר לחלוק את הצרות והשמחות, שאפשר לספר את הסודות ולבטוח שלא ישתמשו בהם לרעתנו, חברים כאלה יש במציאות מעט מאוד (ופה בפורום דווקא הרבה יותר!) כפי שאמרתי, אכן צריך אומץ, כי לכאורה מה פתאום שאני איראה שברירית? איך אסתדר בלי המעיל של "אצלי הכל בסדר"? אבל עד שמנסים לא מבינים שאכן זה נותן את פירותיו, ויוצר חמימות ואמפתיה, כמובן, רק אם הסובבים אותך הם בני אדם ראויים. (לדוגמא, בכל מקומות העבודה שלי, לא היו אנשים שהיה ראוי להיחשף בפניהם.)
|
תוכן התגובה:
|