|
26/11/2004 15:15
|
סיס
|
מאת:
|
|
זה לא ייאמן מה שהולך פה...
|
כותרת:
|
אני מסתובבת מחוייכת כל היום, מזמזמת שירים, מחכה להזדמנות הבאה להכנס לדף הזה...
עטור מצחך- אנקדוטה: חמותי היקרה למדה (?) אצל אמא של המלחין (יוני רכטר אאל"ט) ובאחד מביקוריה אצלה בבית היא השמיעה לה בגאווה את "השיר החדש שהבן שלי הלחין", לפני הפרסום. רותי מזכירה לנו את זה מדי פעם- אבק כוכבים...
אני ממש לא בעניין חזנות (זוכרת איך בלו התרגשה מהמלצה שלך, ורד, על חזן אחד, לא זוכרת מי, בראש השנה תשס"ד...), וגם אם הייתי- רדיו קול חי הוא תחנה איזורית שממש לא קולטים בקיבוצנו הנידח (-: {האיש שלך מאזין לרדיו קול חי, חובב חסידי- איך הוא מסתדר (?) עם כל מה שמטיחים בו לאחרונה אנ"ש? בטח לא נעים, בלשון המעטה}. מה שכן- עדי רן חביב עליי. במיוחד האלבום הראשון וקלטת הופעה פירטית שאליאב הקליט כשהוא הופיע במכינה שלו, בצפת, לפני אי אילו שנים (8, כשחושבים על זה...). אפילו סיני שר בחדווה רבה אימפרוביזציות של "אני צב" (אין סיכוי שאתן מכירות את השיר הזה. טירוף מוחלט ומקסים). נחת מסוג הדבדבדה של עמליה... היציאה "האמיתית" הראשונה שלנו היתה להופעה משותפת של עדי רן ואהרון רזאל בצוללת הצהובה. וואי, איך רעדתי מפחד שיראה אותי מישהו מוכר! מילא שאני מסתובבת עם בחור (זה עוד בסדר, לצרכי שידוכין מותר...), אבל ללכת להופעה! במועדון! בלי הפרדה בין גברים לנשים! חצי מההופעה הייתי עסוקה בלבדוק מי עוד נמצא בקהל... מטופש, אה? כשספרתי את זה לרב יואל (בן נון, ראש המדרשה שלי. הוא זה שערך את החופה שלנו והוא גם טוען להורות משותפת עליי עם אבא ואמא שלי...) הוא התגלגל מצחוק.
גרהם קוקסון... יש בגל"צ טכנאי אחד בשם גרהם ג'קסון וזה מקפיץ אותי בכל פעם מחדש... לא היתה לי אהדה מיוחדת לאחד מהחבר'ה- הפינה הזו שמורה רק למוריסי. מוריסי הסובל, עם הקול הכי יפה בעולם... ואפילו צמחוני! (חוץ מזה, כבר אז ידעתי שיש מקום רק לסטרייט אחד בחיי- בעלי (-:)
לא מכירה את גיתית פרלמוטר. בטח היתה שייכת לסקטור העברי של ג'... צחוק הגורל שאחרי שג' מתה, הגשתי דווקא כמה תכניות של מוזיקה ישראלית במקום עופר, שהיה חוטף בחילה מזה ובורח לחדר שלו בכל הזדמנות... (עופר זה השדרן שאיתו עבדתי. איש מקסים! הקשר איתו התנתק מאז הלידה של שבות, חבל).
טוב, מאוחר כבר, תכף שבת. אני אחזור אחורה ואבדוק אם שכחתי משהו. רגע.
מה זה "מה הסיפור שלך"? ארוך מדי... אבל בקיצור- אף פעם לא הרגשתי התנגשות בחיים שלי, ולא הרגשתי שום צורך לפרוק עול. אני אוהבת את העולם על גווניו השונים ואין לי באמת סיפור...
שבת שלום, חברות שלי!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|