|
11/4/2005 12:55
|
נועה
|
מאת:
|
|
ורד, איזו הודעה מרגשת
|
כותרת:
|
ממש, על כל חלקיה וגם של סיס! כיף פה הבוקר. לא, אצלי לא לוקח הרבה זמן עד שהדיון עולה (המחשב שלי איטי באופן כללי, אבל זה בגלל שהוא עמוס בסריקות מהארכיונים ובתמונות דיגיטליות, אבל לא כאן)
ורד, איחולי הפוסט' שלי זה קל - זה פשוט לקוח 'מתוך הספר'. הענין הוא שכמו שהבנתי שאביתר היה, במילותייך, קשה לתפעול, הבנתי גם שיש את הקצה השני של הסקאלה. ולמה שלא יפול עלי גם כזה? מגיע לי, לא? וגם, כמו שמישהי הוסיפה אחרי, אני חושבת שהנסיבות תהיינה מקלות. הרי אחד השוקים הגדולים בפוסט' הראשון היה - אובדן החופש המוחלט. או כמו שאני אומרת ליואל, לקח לנו זמן להבין איך חיים במשפחה, ובפעם הבאה כבר ממילא החיים שלנו יהיו מותאמים לתינוק, עם שנת צהריים, ואחר-צהריים משפחתיים, ולילות שהם לא שלנו בלבד.
ורד, הלוואי שהייתי יכולה להיות איתך יותר מאשר כאן! הלוואי. אבל אני כבר מאד מתרגשת (ומכאן ההמהומים בשעת לילה מאוחרת). הרי זה באמת יכול להיות כל רגע, נכון? תזכירי לי מתי עמליה נולדה.
טוב, די להתכחש, יש לי פה בבית ילד עם קצת חום, אבל השמש יצאה ואנחנו גם כן נצא להסתובב קצת.
יום מצויין, אנחנו מוכנות לכל מה שיבוא! נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|