|
1/3/2005 18:16
|
ורד
|
מאת:
|
|
נו סיס, איך היה?
|
כותרת:
|
שרדת? אגב, לא נראה לי שיש לך מה לדאוג בעניין העקרונות. פסיכולוג טוב לא ייכנס למקומות האלו, בטח אם לא מדובר באיזה משהו ממש קיצוני או כפייתי. טיפול זה לא המקום לשפוט. להפך.
אז אשמח לשמוע אם היה בסדר, למרות שאם לא מתאים לך לספר, זה גם בסדר. לפעמים יש צורך להתבשל עם זה לבד, וזה מובן.
צורית, רוצה לשמוע קטע? היום כתב לי סגן עורך "המגזין" המוסף היומי של מעריב, על התערוכה שלך, ואמר שזה נשמע לו מעניין. מי יודע אולי אני עוד אטריד אותך בענייני עבודה.
ונועה - אני ממש התבאסתי מ closer. עזבי אותך ג'וליה רוברטס הסתמית, פשוט לא היתה שם דמות אחת שהכרתי אותה. זה נחמד מאוד שלוקחים מחזה בריטי פלספני ומנסים להפוך את זה לסרט למבוגרים על "נושא", אבל אם נורא דחוף לי להגג על מה זו בגידה ומה זו כנות בת זמננו, אני יכולה לקרוא על זה מאמר. כשאני הולכת לסרט אני רוצה עלילה, ואני רוצה להרגיש שמאחורי הפלאקטים נמצאים בני אדם. היחיד שם שאיכשהו התחברתי אליו היה הדמות של קלייב אוון, הרופא (שריאיינתי אי שם בלוס אנג'לס, כשנסעתי לעשות ג'אנקט ל"מלך ארתור"). אולי זה בגלל שהוא באמת שחקן מדהים, או שפשוט הדמות שלו כתובה טוב יותר. לא יודעת. בכל מקרה, לא הבנתי את כל ההייפ סביב הסרט.
טוב, עמליה ובנהז"ש הלכו לחוג בדיאדה, אז זה זמן בשבילי להתקדם קצת בעבודה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|