|
26/5/2005 12:40
|
צוריץ
|
מאת:
|
|
לא, את לא מאריכה יותר מדי
|
כותרת:
|
זה עוזר לי למקם את כל הסיפור. אחותי, בניגוד אלייך למיטב זכרוני, גרה עם ההורים עד ליום חתונתה, ולא מצדיקות יתר (בעלה חילוני), ואז עבר הזוג הצעיר ישר לגור בבית שקנו בראש העין, בפרבר שינה אופייני. היא לא עברה את תקופת הגולם שאת מתארת. תמיד היתה אחראית,עבדה, הרוויחה, עזרה באחזקת הבית, היתה לה מכונית, לא נסעה אף פעם לטיול ארוך, מאד סולידית. ההורים שלי לא כאלה שנדחפים לחיים יותר מדי, שלא תביני לא נכון. אמנם אמא שלי נוטה לזה יותר מאבא שלי, אבל בקטנות, בהערות מעצבנות. יחסית למה שאמי ספגה מאמא שלה זה כלום, ממש זניח. מול אחיותי ההתנהלות שלהם שונה, ולא להכל אני מודעת. אני לא מנסה לשנות אותם, להפך, ההתנהלות ההדדית שלנו היום טובה יותר מאי-פעם, נינוחה וידידותית. היא מבינה לגמרי את מצבה, כאילו מסתכלת מהצד אך גם תקועה בתוך כל זה. הקטע הוא שבעלה הולך לחפש דירות לשכור והיא מצטרפת אליו, הם הולכים בנפרד למטפלת הזוגית אך מדווחים זה לזה בפרוטרוט מה עבר עליהם שם, מעדכנים זה את זה בשיחות שניהלו עם ההורים, כאלה.
אני אפגוש אותה לשיחה ארוכה ושקטה היום-מחר, כשיסתדר בלי הילדים, וכשהיא לא בעבודה/לימודים/טיפול שלה/טיפול של הילדה/חיפושי דירה וכו'.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|