|
26/12/2004 19:58
|
סיס
|
מאת:
|
|
היי בנות
|
כותרת:
|
היה לי יום עמוס ודחוס- ארבעה (!!) משלוחים ונסיעה למשתלה חדשה ומקסימה שנפתחה כאן בסביבה (אסע אליה שוב מחר עם טרנזיט, שאוכל להעמיס שתילים. איזה כיף!). ראינו את היקינטונים שלנו מוצגים שם לראווה ונורא התרגשתי...
רוב היום, כאמור, עסקתי בהכנת המשלוחים. באיזשהו שלב התחלתי להרגיש כזו סחרחורת שעשיתי פסק זמן והדבקתי מדבקות צבע על האטיקטים... אני יודעת שזה לא אחראי מצידי, אבל אני לא מספיקה לאכול בבוקר (והאמת שגם אין לי ממש חשק), ובימים לחוצים כאלה אני פשוט צמה עד אחר הצהריים וכשאני נכנסת עם הילדים הביתה אני מרגישה כזו חולשה. לא טוב. לפחות שתיתי קצת במשך היום... זהו, הענקתי היום את הקלנועית שלי לאחד מותיקי הקיבוץ, בל אחד הבוסים השיג לי אחת אחרת- אני אגש מחר לקחת אותה, ומקווה שהיא בסדר. אני יודעת שהיא פחות חזקה ולא אוכל לסחוב איתה ארגזים, אבל לפחות אוכל להיות ניידת. מיול, נועה, זה סוג של טרקטורון.
אני מרגישה שממש מפנקים אותי בחממה, ויודעת שזה בגלל שהם מעריכים את העבודה שלי, אבל עדיין מרגישה מפונקת... מחרתיים יגיע הלפטופ שלי! ואתמול דווקא הייתי קוטרית להפליא והודעתי לאליאב שאני האדם הכי כפוי טובה שפגשתי אי פעם, אבל הוא אמר שמותר לי לקטר לפעמים...
יש לי תחביב חדש- כשנשבר לי גבעול פריחה אני תוקעת אותו בכובע/ מטפחת שלי (-: זה גורם לי שמחה מצחיקה כזו, להסתובב עם זר נרקיסים על הראש... ו-לא, אני ממש לא מתגעגעת לתספורות. אני קוצצת את השיער פעם בחודש/ חודשיים וגם זה יותר מדי... לפעמים אני ממש מתגעגעת לתלתלים שלי ומחליטה להאריך מחדש, אבל נזכרת מהר מאד שזה לא כ"כ כדאי לי, בהתחשב בכיסוי הראש <אל תספרו לאף אחד- אני שומרת את הצמה הארוכה שלי בארון, ליד הכובעים... עדיין יש לה ריח נעים של שמפו...>. ובכלל, כשמתחשק לי להתעסק עם שיער אני מספרת את נייצ'וק. כמובן שהתוצאות די משעשעות, אבל לו לא איכפת, וממילא הכיפה שלו מסתירה את הפשלות (-: חמוד שלי...
יאללה, כבר כמעט שמונה, כדאי שאתחיל לארגן את הבית ואת ארוחת הערב (אליאב לומד בימי ראשון באלון שבות וחוזר מאוחר). אנחנו הולכים היום להרצאה האחרונה של איריס ישראלי, וזה אומר שצריך לסיים מהר ולרוץ.
ערב טוב לכולן!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|