|
27/12/2004 03:07
|
נועה
|
מאת:
|
|
צורית
|
כותרת:
|
אכן התבעסתי מאד. כתבתי שם מקודם תגובה די ארוכה והתייחסתי לענין, והכל הלך לאיבוד בדרך, אז אני אפרט עוד קצת כאן במקום: אני תמיד חוששת שאני 'מלבישה' עליו את עצמי, כלומר - לא תמיד בטוחה מתי הוא באמת רוצה ומתי זו בעצם אני. הרי מה הוא מבין מלקנות, שלי-לא שלי. גם בסופר, הוא עוד לא מבין מה אפשר לקנות, מה הוא יכול לקחת ומה לא. זה עוד לא כל כך מסובך לי. אבל הפעם זה כן היה. בעקרון אין לי בעיה עם לקנות לו מה שהוא רוצה, כל עוד זה סביר (כמו שאת אומרת, אם הייתי קונה לעצמי ממילא). הבעיה היתה בעיקר שזה בא ברצף. כי כמו שאת אומרת, זה בטוח נראה לו שרירותי. בעצם אני חוזרת בי: הוא לא עשה חשבון, פנקייק קיבלתי, בננה קיבלתי, למה את זה לא. אני מניחה שזה היה לו מאד טבעי שהוא הצביע על האוכל וקיבל, כי ככה זה הולך. אבל פתאום הוא דרש לעלות על מתקן, ואני משכתי אותו משם. זה בטח מאד לא נעים! האמת, אני לא יודעת אם היה לי את הכסף בארנק, אם הייתי נותנת לו. כי אני יודעת שהוא לא היה נהנה, הוא הרי לא באמת רצה לרכב על הסוסים בסחרחרת, רק לטפס על המתקן ולשחק על המדרגות, אבל גם על זה הייתי מתבקשת לשלם, ואז מה. באותה מידה אנחנו גם לא מציעים לו דברים שהוא לא מבקש. כמו למשל לעלות על מתקנים כמו שתיארת. בפעם היחידה שהכנסנו מטבע לדבר כזה (מה שהבהיל אותו מאד) היה כשהמכשיר גם צילם אותו תוך כדי, וזה היה פיתוי שלא יכולנו לעמוד בו. אבל בדרך כלל הוא מרוצה מאד פשוט לשבת, או כאמור לטפס. אני בדיעה של לא להציע אם זה לא בא ממנו, גם מטעמי חינוך לצרכנות נבונה (ושוב, לא שאנחנו כבר שם, פשוט אני לא רוצה שיתרגל שכל דבר שהוא רואה הוא יכול לקבל. לא הגיוני).
מה דעתך? הדיון מאד מענין ואני עוד אשוב.
סיס, את מאד מפונקת. מאד, אין בכלל ספק בזה. אבל נשמע שכל כך כיף לך בעבודה... איזה יופי זה. עלי והצליחי!
חברה שלי ילדה בשבוע שעבר, היום היא כתבה לי על כך. כל כך התרגשתי, התקשרתי והיא סיפרה לי הכל על הלידה הנהדרת שהיתה לה. באמת נהדרת, וזה כל כך משמח, כי באמת ובתמים דאגתי לה, היא היתה כל כך חרדה מהענין. 'שידכתי' לה מישהי מאמא'לה-אמא'לה ואני מקווה שזה יצא לפועל. בינתיים זה נשמע טוב. הלוואי שימשיך כך! כתבתי פעם בפורום, מאז אביתר אני ממש חומלת אמהות חדשות. לא רק שזה לא קל, זו גם תקופה כזו שנדמה שכל העולם משתנה ולא ברור אם הוא אי פעם ישוב לקדמתו. אז כן, עכשיו אני כבר יודעת שכן, וגם יודעת שצריך להגיד את זה שוב ושוב עד שמאמינים. לא קל.
אמא שלי מגיעה מחר! אני מקווה שאצליח להגיע באופן סדיר. להתראות בינתיים נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|